אם אינך יכול להביס אותם – התנשא עליהם

"ערב טוב עם גיא פינס" כבר לא צריכה להוכיח שהנוסחה שלה, המקושקשת למדי, היא נוסחה מוצלחת. התוכנית רצה מספיק זמן וביססה לעצמה קהל מתמיד. הצופים למדו להתייחס בסלחנות אוהדת למישמש הבלתי אפשרי של תוכן התוכנית: חני נחמיאס מוצאת את עצמה חוגגת יום הולדת עם ליאונרדו דיקפריו; ראיון עם ניקול קידמן בא אחרי יום בחברת בר רפאלי; חדשות סלבז עולמיים, שמובזקות באיחור של לפחות יומיים מאז שהתפרסמו ברשת, מקדימות דיווחים חמים מזירת הטלנובלות הישראלית. כבר התרגלנו שאייטמים של חדשות חו"ל, בגלל דלות החומרים הוויזואליים, נבנים על ידי פיסות מהקשרים שונים (דוגמה מאתמול - הזוגיות של גווינת פאלטרו וכריס מרטין הודגמה בתמונות שלה לבד ואחריהן כמה שניות של מרטין בקליפ של קולדפליי). אנחנו כבר לא מתרגשים מהעריכה המוזיקלית הקיצונית עם שירים שמתחלפים בקצב מסחרר בהנמקה של קישורים ליטרליים מפגרים. אפילו השיטה של לצלם סלב בהזדמנות אחת מחווה דעה על עשרה נושאים, לחתוך את התשובות לפי נושאיהן ולשלב אותן בעשר כתבות שונות הפכה ממגוחכת לחיננית. בסופו של דבר "ערב טוב" מספקת סחורה טובה מסוגה: תוכנית בידור אסקפיסטית שמבוססת על תרבות של סלבריטיז.

בעוד הצופים, לפחות חלק מהם, השעו את כובד הראש והאליטיזם התרבותי והצטרפו למעגל האוהד סביב מדורת ההבלים שלפניהם, דווקא המנחה הקפיד להמשיך לעמוד מהצד, ובאמצעות הערות קטנות וכאילו ציניות שב והבהיר שהוא לא חלק מהאיוולת הזאת. זה לא העולם שלו, העולם שלו הוא הרבה יותר גבוה ואנין, למשל המסעדות שהוא מבקר בהן בחסות מדיום תקשורתי אחר. גם להתנשאות של המנחה התרגל הקהל כאל כל אחד ממאפייני התוכנית. מי שלא יכול לכייף במקום של כיף טהור, ההפסד כולו שלו.

העונה החדשה שומרת על התכנים הרדודים והמהנים והמאפיינים השעטנזיים הידועים, אך הוכנסו בה גם כמה שינויים: הגרפיקה והאולפן שופצו כך שאי אפשר להחליט אם הם יותר מיושנים או יותר מכוערים, מוזיקת המעברים עברה חזק לדיסקו, נוסף אירוע של הכתרת סלב השבוע (בשבוע הראשון נינט עברה את שרון בדרך אל התואר), ואל האולפן נכנסו אורחים, שילוו את התוכנית באופן קבוע. זו לא הפעם הראשונה שפינס מארח (איך אפשר לשכוח את עיתונאית האופנה נעה ארבר יושבת מולו עם כריות ששלחו לה דולצ'ה וגבאנה), אבל לא במתכונת של בני שיח קבועים. אם עד כה פינס המתנשא הרס רק לעצמו, במתכונת החדשה עם הלך הרוח הישן שלו פינס הורס לכולם. כשהמנחה לא רוצה לכייף, אין אפשרות שהאורחים יכייפו. במקום דינמיקה קלילה ומשועשעת, כפי שבאה לידי ביטוי בחדשות של ערוץ E! וב"ליקוויד ניוז" ז"ל בבי.בי.סי פריים, נוצרים דיאלוגים כבדים או מגומגמים. כששיחה על הקולקציה של ויקטוריה סיקרט היא שיממון מוחלט (ולא מסייעות התמונות הרצות שבזכות איכותן המופלאה ג'יזל וטיירה בנקס נראות מפלצות), וכשדיון על בריטני והכוריאוגרף שלה שמתרוצצים ביחד מתמצה בביטוי הנועז "דוהר עליה", הסחורה מתחילה להיות קצת פגומה.

צריך לתת לפינס עוד כמה ימים של חסד. שלושה ימי שידור לא יכולים למוסס דימוי אישי שהתגבש במשך שנים. אבל תקופת ההסתגלות תעבור מתישהו, וכדאי שפינס יתעשת כמה שיותר מהר וסוף סוף יצטרף אל המעגל. הוא יגלה שלא כל כך רע שם בין האנשים, אפילו מצחיק ובעיקר מהנה, אז למה לעזאזל לקח לו כל כך הרבה זמן?