ורדינה ויזהר?

כבר מכותרות הפתיחה של "אכזריות בלתי נסבלת", המתנוססות על גזירי נייר ויקטוריאניים קיטשיים של קופידונים שמנמנים וחרוצים, ברור שהולך להיות סרט כיפי. ובעצם כל מי שראה מימיו קומדיה של האחים כהן – בין אם זה "בייבי אריזונה", "הקפיצה הגדולה" או "ביג לבובסקי" – יודע שאין שום אפשרות אחרת.

כמו "לגמור עם האהבה" של פייטון ריד, גם "אכזריות בלתי נסבלת" הוא (סוג של) קומדיה רומנטית על מלחמת המינים, הנשענת במידה רבה על קולנוע הוליוודי נושן, אלא שסרטם של האחים כהן לא מתרחש בפיפטיז או בסיקסטיז, אלא בימינו. למרות שזה לא מובהק, יש בו גם ניחוח לא מבוטל של אייטיזיות – אולי בגלל שסרטים על מיליונרים אמריקאים תאווי בצע תמיד מזכירים לי את האייטיז הקפיטליסטיות, ואולי בגלל הקריצה הברורה של "אכזריות בלתי נסבלת" ל"מלחמת רוז ברוז" של דני דה-ויטו, שבו הופקדה המלחמה האכזרית בידיהם של קתלין טרנר ומייקל דאגלס, שבמקרה או שלא במקרה הוא בעלה של קת'רין זיטה-ג'ונס, הנלחמת כאן עם ג'ורג' קלוני.

ג'ורג' קלוני הוא מיילס מאסי – עורך דין מצליח המתמחה בגירושים, שהתעשר מניסוח הסכם ממון כל כך הדוק ואפקטיבי שמעולם לא נמצאה בו פרצה, וטיפוס גנדרן, חלקלק, שרמנטי, תחמן וחסר מצפון לחלוטין. קתרין זיטה-ג'ונס היא מרילין רקסרות' - בחורה קרה ומחושבת שמתחתנת עם גברים עשירים רק כדי להתגרש מהם ולקחת את כספם; כלומר הביץ' המושלמת. למרילין יש קומבינציה באמת נדירה של יופי קלאסי נשגב ומלכותי ביחד עם סקס-אפיל קטלני, אבל היא נוהגת להעניק מחסדיה אך ורק כדי לפתות, במטרה למשוך מיליונרים אל מתחת לחופה, כדי שתוכל להתגרש מהם כמה שיותר מהר. הדבר שמיילס מאסי רוצה יותר מכל זה שהיא תעניק לו את חסדיה מרצון. הבעיה היא שמרילין החליטה כבר מזמן לא לעשות שטויות כאלה, מה גם שנסיבות המפגש הראשון ביניהם היו מעט בעייתיות: מאסי ייצג את בעלה הראשון של מרילין במשפט הגירושים שלהם וגרם לתוכנית שלה לנשל אותו מכספו להיכשל כשלון חרוץ. עכשיו מרילין גם רוצה לנקום במאסי וגם רוצה לשכב איתו. היא כמובן היתה יכולה בקלות לעשות את שניהם ביחד, אבל אסטרטגיות המלחמה שלה קצת יותר מתוחכמות.

השילוב בין הליהוק המושלם של ג'ורג' קלוני וקתרין זיטה-ג'ונס לבין המשפטים השנונים שהאחים כהן שמו בפיהם הופך את "אכזריות בלתי נסבלת" לגירסה המודרנית (והמצחיקה) של "סיפור פילדלפיה", בו ירו קארי גרנט וקתרין הפבורן שנינויות מרושעות זה על זה לפני יותר משישים שנה. כנהוג במלחמות התשה מהסוג, באיזשהו שלב לא תהיה לשני הצדדים ברירה אלא להודות ברגשות האמיתיים שלהם (מסתבר שאנשים שמאוהבים בעצמם דווקא כן יכולים להתאהב – אחד בשני). היות וגם מיילס מאסי וגם הגברת רקסרות' נמצאים בגיל בו הם מתחילים להרהר בחיים שהם בחרו לעצמם ולגלות צרכים חדשים, כאלה הסותרים את המטרות שהם הציבו לעצמם (מאסי מתחיל להשתעמם מלנצח משפטים וגם מרילין מגלה שהכסף לא מחמם אותך בלילות הקרים), קיים סיכוי טוב שזה אכן יקרה. השאלה היחידה היא האם האחים כהן יאפשרו זאת.

כהרגלם של האחים כהן, לצד גיבורי הסרט ממלאים את המסך שורה של טיפוסים אקסצנטרים ומצחיקים, כולם מעוצבים ומשוחקים ללא רבב, החל בבילי בוב תורנטון שנמצא כאן בשיאו בתור בעלה השני של רקסרות' - איל הנפט הטקסני המאוהב – ועד הרוצח השכיר האסתמטי, דרך העורך דין הקשיש המבלה את שנותיו האחרונות ללא מעי, החוקר הפרטי הנלהב, שוער המלון ההומו וכל האחרים.

מלחמת המינים ב"אכזריות בלתי נסבלת" היא אכן אכזרית וחסרת רחמים, אבל גם מתורבתת, מה שהופך אותה לכל כך מצחיקה. בעולם של עורכי דין ובתי משפט כל הרעיון הוא לנהל את המלחמה הזאת על פי החוק – ולמזלם של מיילס מאסי ומרילין רקסרות', החוק לא עוזר לכל אחד, אלא רק לתחמנים המתוחכמים ביותר. במשך מרבית הסרט עושים האחים כהן מטעמים מהחומרים העומדים לרשותם. הבעיה, שאפשר היה בקלות לצפות אותה מההתחלה, היא שהם התקשו להחליט אם לצחוק עד הסוף המר או לאפשר לגיבורים שלהם לממש סוף-סוף את אהבתם. לא ברור איזה משתי הסיומות האפשריות היא טובה יותר ולא ברור אם האחים כהן בחרו באופציה הנכונה, אבל עם שעה וחצי כל כך מוצלחות לפני הסוף, מי זוכר אותו בכלל?