בקרוב אצלך

התוכנית השלישית של "תראו מי מדבר" (ערוץ 10) התחלקה לשני ראיונות מכיוונים שונים לגמרי: מפגש בין גיא רייף, השוטר שנחבט קשות על ידי ועדת אור, ואביר קופטי, צעירה שאביה נפצע באירועי אוקטובר; ומפגש בין יואב שוורד, הנבחר של שרון, לעיתונאית שהרה בלאו. החיבור בין אירוע טעון וכבד ראש כמו הראשון לאירוע פופי כמו השני הוכיח את עצמו כנכון. אף אחד מהם לא היה מרתק, אבל בשניהם נוצרו רגעים טלוויזיוניים מעניינים.

גיא רייף הוא שהותיר את הרושם העמוק ביותר. לכאורה, הוא עבר מסך הרבה פחות טוב מהמראיינת שלו: קופטי המטופחת ישבה זקופה בכיסא ונראתה ענוגה ובטוחה במקומה הפיזי, בעוד רייף גדל הגוף נראה קצת חסר מנוחה על ספת נדנדה. למעשה רייף כבש את המסך ככל שהראיון התקדם ולא בגלל זוויות צילום יותר מחמיאות אלא בזכות הכנות הבוטחת של דבריו, ששפת הגוף המגושמת שלו היתה לחלק ממנה. אותה כנות פירקה את החלוקה לשני צדי מתרס שעליה הושתת הראיון. גם העובדה שקופטי סירבה ללחוץ את ידו של רייף בסוף הראיון לא הקהתה את התחושה שנוצרה במהלכו: למרות הנסיבות השונות לגמרי, רייף קרוב יותר לצד של קופטי, לצד של אלה שנרמסו על ידי המערכת, מאשר לצד שאותו היה אמור לייצג, זה של המערכת הרומסת.

אחרי המטען הכבד שהותירו רייף וקופטי, היה המפגש בין שוורד לבלאו כמשב רוח רענן. השניים - הוא דתי לשעבר, היא דתייה - התפלמסו בעבר מעל דפי "תרבות מעריב" על רקע ציטוטיו הבלתי נדלים מהמקורות ב"קחי אותי שרון". שלא במפתיע ובמפתיע שוורד הוא ששלט בעניינים. שלא במפתיע, כי בניגוד לבלאו, המדיום הטלוויזיוני טבעי לו: הוא מצטלם מצוין ואין בו טיפת מבוכה פיזית ומילולית. במפתיע, כי למרות אמירות צפויות על כמה טוב לו עם שרון וכמה טוב לו בכלל, הוא זה ששיחק אותה עיתונאי, גילה חושים חדים והצליח לחדור את חומות המגן של בלאו ולחשוף אותה. זה קרה פעמיים. הפעם הראשונה היתה כשהוא שלף לה שהיא שותה מכוס במסעדה שמגישה ראשי קלמרי. בלאו נשנקה, שפת הגוף שלה הפכה לחוצה והיא מהר מאוד גם ביטאה את המצוקה במילים; הפעם השנייה היתה כשהוא נפרד ממנה ואמר שהוא מקווה להיות מוזמן לחתונה שלה. את המילה "חתונה" השלימה בקול קטן ולא מרוצה בלאו, שהצהירה כמה דקות לפני שרווקותה לא מטרידה אותה כבעבר.

שוורד הצליח להוציא מבלאו מה שהיא כעיתונאית היתה אמורה להוציאו (גם אם ביחסי התפקידים בתוכנית הוא הוגדר כמראיין), רק שבסופו של דבר ההישג שלו היה להפסד שלו, וההפסד של בלאו במובן המקצועי היה להישג שלה במובן אנושי. שוורד נשאר פלסטיק, היא יצאה בן אדם.