על הברזלים

הסדרה הדוקומנטרית "חסרי מנוח", המורכבת משלושה סרטים בני חמישים דקות כל אחד, שמה לה למטרה להתבונן על עולמם של בני נוער במקומות שונים בארץ. כולם, כדרכם של בני נוער, מנסים לעצב ולהגדיר את זהותם, ולחפש משמעות לחייהם. מכיוון שמי שמחזיק במצלמה, שואל את השאלות ועורך את התשובות הוא מבוגר, אין מנוס מכך שראיית העולם של הנערים מתווכת דרך עיניהם של מבוגרים. במניפולציה קולנועית מוכרת ולחלוטין לגיטימית, ניסו יוצרי הסדרה לצמצם את נוכחותם בסרט למינימום. השאלות של המבוגרים כמעט ולא נשמעות, כשהפוקוס כולו הוא על תשובות המתבגרים. והמתבגרים, מצדם – לא משנה היכן הם נמצאים מבחינה גיאוגרפית וחברתית – אומרים את מה שמתבגרים תמיד אומרים. לפעמים הם אומרים דברים שנשמעים נורא שטחיים וטיפשיים, אבל ברור שמתחת לאמירות האלה מסתתר חיפוש כן של זהות עצמית וקבלה סביבתית. לפעמים הם אומרים דברים יפים ועמוקים, ובתור צופה קצת לא נעים לך שאתה מרגיש כל כך מופתע.

הסרט הראשון (ששודר אתמול וישודר שוב היום בערוץ 8), "ראי ראי", מתרחש בכרמיאל בפורים 2001. קשה לדעת אם הדבר העיקרי המעסיק את תלמידי תיכון אורט מגדים בכרמיאל זה לחלק את עצמם ואת חבריהם לערסים, פריחות, פריקים, חנונים ורוסים, או שזה הנושא עליו רצו יוצרי הסרט לדבר. מבחינה טלוויזיונית, המונולוג של אחד הנערים בכרמיאל על חשיבות הג'ל בחייו ("מי שבא בלי ג'ל נראה כזה אבוד. אין לו חיים בפרצוף. גם אני באתי הרבה פעמים בלי ג'ל, אז המורה שלי שואלת אותי – 'מה קרה? למה אתה מבואס? למה אתה בלי ג'ל וכזה לא מגולח?', אז אמרתי לה – 'זה בגלל שאין לי, לא בגלל שאני מבואס. את צריכה להבין אותי'. והיא מבינה") הוא בעל פוטנציאל קאלטי לא פחות מ"לוק מאי אייז" הישן והטוב מ"דאבל דייט". גם את סוגיית "האם ערסים מגדירים את עצמם כערסים או שהם רואים בזה כינוי גנאי" מנסה הפרק על כרמיאל לפתור.

הפרק השני, "שעשני אשה", מציץ אל חייהן של בנות דתיות במדרשת הבנות צפנת בצפת, וגם ממנו עלתה אותה תחושה של חד-צדדיות שהיתה מצויה בסרט הראשון. בניגוד לנערים והנערות העצבנים והטרודים מכרמיאל, הנערות הדתיות נראו כל כך נינוחות וקורנות, מוקפות באידיליה פסטורלית, כשהן קוטפות פרחים בשדה, חצאיתן ושיערן הארוך מתנופף ברוח, ללא טיפת ג'ל שיעצור אותו. הבנות האלה עשו רושם כל כך שליו, רציני ומעורר השראה, שכמעט ארזתי מזוודה ולקחתי אוטובוס לצפת. את הסרט השלישי בסדרה, "חיים בסרט" – הפוגש תיכוניסטים אמידים מרעננה המתכוננים לקראת טקס הסיום הנוצץ של י"ב שעושה כמיטב יכולתו להידמות ל"פרום" האמריקאי – לא ראיתי, אבל יש להניח שהוא יהיה לא פחות מגמתי משני קודמיו.

זה שהסרטים ב"חסרי מנוח" אינם תמימים, והם מראים מגזרים שונים של הנוער בישראל באור חד מימדי כמעט לחלוטין (לא במטרה להעביר ביקורת על הנוער, חלילה, אלא על הסביבה התרבותית בה הוא גדל), לא אומר לרגע שהם לא מעניינים. מומלץ רק לצפות בזהירות.


* הפרק הראשון של "חסרי מנוח" משודר בערוץ 8 ביום ראשון בשעה 22:55