ערוץ 7 לא משדר כבר למעלה משבוע. למי זה מזיז? אולי לא לקוראים המסורתיים של "וואלה! תרבות", אבל לרבים רבים אחרים כן. ערוץ 7 הפך במהלך 16 שנות קיומו לכלי התקשורת המשמעותי ביותר עבור עשרות אלפי מאזינים. הערוץ, שקם כתגובה ליללות "התקשורת השמאלנית" הידועות, היווה מעין נקודת מפנה, בה הוחלט: לא עוד התבכיינויות, עכשיו זה בידיים שלנו. הנחת היסוד היתה זו: יש מציאות אובייקטיבית אחת, אבל לדרך בה היא מתפרשת ומועברת לקהל יש הטייה, פרשנות וזווית ראיה סובייקטיבית, והן שמכתיבות איך תיראה תמונת המציאות בסופו של דבר. עד כה הועברה לנו זווית ראיה מסוימת. עתה נעביר את החדשות, את הידע וגם את התרבות דרך פריזמת השקפת העולם שלנו, היינו הפריזמה הציונית-דתית.
אז החבר'ה עלו על החסקה והתחילו לשדר. השידורים התנהלו ללא רישיון, זיכיון או תחת איזשהו חוק ופיקוח. אחרי הכל, לא נשכח כי מדובר בגרעין הקשה של המתנחלים, שהמוטו ודרך ההתנהלות שלו בתחומים רבים הוא: "נעשה ונשמע". וכך, כשהם קובעים עובדות בשטח, החלו להישמע מעל גבי האתר פינות הלכה יומיות, טורים פובליציסטים ימניים אחת לכמה שעות, שירים עבריים וחסידיים, וכמובן, גולת הכותרת - יומן החדשות של ערוץ 7, בו מיושם הרעיון של "איך צריכה להתנהג התקשורת במדינת ישראל", קרי: פרו ישראלית מובהקת.
מלבד סדר היום הפוליטי האלטרנטיבי שהצליח להעמיד הערוץ, השפעותיו התרבותיות הן מובהקות: ההחלטה כי השירים שישודרו יהיו רק שירים ישראליים, והאהדה בה התקבל רעיון זה, היו ללא ספק בין השיקולים שהשפיעו על שינוי הכיוון של רשת ג' והפיכתה לרשת המשדרת שירים ישראליים בלבד, ולהגדלת נפח השירים העבריים המשודרים בתחנות אחרות. גם שידור שירים חסידיים, תסלחו לי על המילים הגסות, היווה שינוי מרענן ופנה לנתח ציבור לא מבוטל שעד כה האזין לשירים אלו רק מתוך דיסקים וקלטות. להזכירכם, כל זאת עוד בטרם היות התחנות האזוריות. התחנה האזורית "רדיו קול חי" הוקמה בעקבות ההבנה כי הציבור הדתי בארץ כמה לתחנה משלו, ומצא אותה בדמות ערוץ 7.
התרומה הגדולה ביותר של ערוץ 7 היא תחושת השייכות שהוא העניק לציבור שלם, שחש כי סוף-סוף יש כלי תקשורת שבאמת פונה אליו, לציבור הד"לי (דתי לאומי) והחרד"לי (חרדי לאומי) ולחלק מהציבור המסורתי-ימני. רדיו שמשתמש בביטויים מהשפה היומיומית שלו, נוגע בנקודות העניין שלו, שמשמיע מה שהוא שומע בבית, שלא מתבייש להגיד גם דברים שחשב בסתר הלב. ציבור שבחמישי בערב, תוך כדי הבישולים לשבת, לא מעוניין לשמוע את "עסק שחור" או מוזיקה לריקודים, אלא את הרב אבינר עונה לשאלות של מאזינים, עוסק בשאלות של הלכה, דרך חיים והשקפת עולם, תוך שימוש בהומור נפלא בשלוש שעות שהן מעין שילוב מופרך בין ורדה רזיאל-ז'קונט וקיציס ופרידמן. ציבור שתוכניות התרבות המשודרות דרך קבע בשישי בבוקר בגל"צ ורשת ב' על ידי שפירא וגינאי מעניינות אותו הרבה פחות מאדיר זיק, "הילד הרע" של התחנה, נוטף הכריזמה, שפיו מפיק לאו דווקא פנינים ומרגליות, כי אם השתלחויות בכל מה שזז. מי אמר זהבי?
בהיות ערוץ 7 ערוץ המשדר באופן לא חוקי, או בכינוי הסמי רומנטי "פיראטי", היה לו מעין סקס-אפיל, ובחדוות המים גנובים ימתקו הצליח לגייס לעצמו גם את אחוות הנרדפים ובכך ללכד עוד את המאזינים. מפעלו הגדול של הערוץ, אולי גם כאלגוריה על מפעל ההתנחלויות כולו, שקם כמעשה ילד שובב שלא מתחשב בכללים ולמרות זאת - ואולי בשל זאת - הוא אהוד, לא הצליח ללכד סביבו חלק גדול ומכריע של העם, לא ניתנה לו גושפנקא חוקית, או בקיצור, לא התבגר, ובסופו של דבר זה מה שהפיל אותו.
בטביעתו של ערוץ 7 ששים אבירי החוק והצדק, אולם הציבור שבשבילו ערוץ 7 שימש מעין "מדורת שבט" מרגיש שעשו עליו כיבוי צופים.
תהיו חזקים
27.10.2003 / 16:46