"עושים שוק", תוכנית האוכל החדשה של גיל חובב בערוץ 2, שבה ומוכיחה בפעם האלף את ערכן הדוקומנטרי של תוכניות אוכל, בטח שאלה המקומיות. אוכל, מקומות של אוכל ואינטראקציה בין אנשים שמתחילה באוכל אך לא מסתכמת רק בו יכולים להפוך בידיים הנכונות לחוויה לא רק מהנה אלא גם פוקחת עיניים. הידיים של חובב הן הידיים הנכונות: הוא אוהב אוכל, מכיר אוכל, אבל יותר מהכל - יש לו דיבור עם האנשים, וזה סוד הקסם שלו ושל התוכנית.
בפרק הראשון זה לכאורה היה קל: חובב ביקר בשוק מחנה יהודה, שוק ילדותו, אז לא פלא שהשתלב שם מצוין. אבל זה עבד גם בפרדס כץ וגם בטבריה וגם בכרמל - וקשה להאמין שזה לא עבד בשאר המקומות בפרקים שלא נצפו - כך שלא נותר אלא להכריז שלחובב יש את זה. נטול פלצנות וחמוש בעגלה אדומה, הוא מבקר מדי פרק בשוק אחר וסוקר אותו בעיקר באמצעות אנשים: בעל דוכן או מנהלת מסעדה, שתי לקוחות שמתווכחות איך עושים במיה או לקוח קבוע שחולה על שעועית, סוחרי דגים שמדגימים איך דג מדבר או דייג שלא רק דג אלא גם מתקין לאכילה. מישמש חינני, משעשע, ובכל מה שקשור לאוכל עצמו בהחלט מעורר הערכה ותיאבון.
פעמיים בתוכנית נעשה מעבר די קיצוני למטבח היאפי של חובב (בפעם הראשונה זה מאוד מוזר), שבו הוא מדגים שני מתכונים לא מסובכים, כדי לתת הרגשה שכולנו יכולים. עם שוק מכאן, מטבח משם והרבה אהבת אוכל שהיא בעצם אהבת אדם, "עושים שוק" היא תוכנית אופטימית. או כמו שכתב פעם סופר גדול: "אוכל הוא דבר קטן וטוב בזמנים כאלה".
האם זו במיה או שאתה סתם שמח לראות אותי?
5.3.2001 / 15:01