דנקנר: "אבדוק חשדות כי מזרחי היטה את תוצאות הסקר"

ראשית, יש לקבוע: ישראל אינה המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם. יש מסוכנות ממנה. אינני מצליח כרגע להעלות ממרתפי הזיכרון את שמותיהן, אבל ללא ספק מדובר בגלריה של מדינות שעצם סימונן במפות העולם די בו כדי להיות מסוכן לשלומו של הגלובוס ולטוהר המפה. שנית, יש להבהיר: הסקר הזה אינו מייצג את דעת כלל אוכלוסיית אירופה וניתן בו משקל של ממש למדינות שידועות באיבתן לישראל, להלן - הולנד, לוקסמבורג ואוסטריה. אוסטריה, נו מילא, לוקסמבורג, שיהיה, אבל הולנד? האם לא היתה זו הולנד שבשנות השבעים תויגה כמדינה הידידותית ביותר לישראל - להוציא פלורידה – בעולם? מה קרה למדינת השפלה אוהבת היהודים? החמניות עלו לה לראש? לא משנה.

מה שכן משנה, שסקר לא ייאמן זה, גם אם אינו מייצג סטטיסטית וגם אם אמנם – כטענת דוברי משרד החוץ ואסיר ציון לשעבר, נתן שרנסקי – נודף ממנו ריחה המבאיש של אנטישמיות, מעיד עשרות מונים מכל אייטם של אורן נהרי ב"רואים עולם" עד כמה גדול המרחק בין דימויה העצמי של ישראל לבין האופן בו היא נתפשת בעיני העולם.

שכן ישראל, הצודקת תמיד בעיני עצמה, נתפשת בעיני העולם באופן הפוך לחלוטין מזה בו היא מתדרכת את דובריה לייצגה (ובאופן עילג) בסי.אן.אן. ישראל איומה יותר בעיני העולם מאיראן וצפון קוריאה המתגרענות, מעיראק ומאפגניסטן – הכוורנית של אל-קאיעדה. ארה"ב, שנואת נפשה המושבעת של אירופה לאורך המאה הקודמת, המפלצת הקפיטליסטית הדורסנית והכוחנית, מסתפקת במקום השישי המכובד, וניגפת בפני הישראלופוביה האירופית. ללמדכם, ברמה הפרקטית, כי זה הזמן לרביזיה במערך הדוברות של משרד החוץ, וברמה הפנטזיונרית – כי זה הזמן לרביזיה בתפישת המציאות הישראלית והבנת רחשי לבו של העולם.

אמנם, גישה פשטנית, נעבעכית ומשתבללת, הטומנת את ראשה בביצת הרחמים העצמיים וה"אין עם מי לדבר" – להוציא הג'וינט והבונדס - היא דרך אחת להתמודד עם התוצאות המבהילות של הסקר. ובכל זאת, כיצד הגענו עד הלום? כיצד הפכה ישראל בעיני אירופאים כה רבים (שאינם בהכרח שונאי ישראל מולדים – ומעולם לא ספגו את נחת זרועו האיומה של צה"ל) לסכנה של ממש לשלום העולם, כלומר לסכנה לשלומם הם?

והתשובה טמונה בחוסר היכולת של ישראל הרשמית, ושל מרבית הישראלים, להכיר בכך כי מדיניותה הדורסנית, התנשאותה הכוחנית, גישתה המבטלת כל ניסיון להשתחל לסדקי הסכסוך באזורנו, על מנת להביאו לסיום, השניאו עליה יותר אנשים מאשר הצליח משטר האייטולות באירן לעשות. נדמה כי הסאב-טקסט של השנאה לישראל הוא הטענה כי צביעותה של ישראל יצאה לאירופה מכל החורים. ישראל המטיפה לכל העולם נגד סכנות ההתגרענות של איראן ובעצמה מחזיקה בארסנל אטומי מפלצתי, היא ישראל זחוחה, מנותקת, יהירה ובמידה מסוימת גם מטומטמת ונאיבית.

ישראל הטוענת כי פניה לשלום וזה שלוש שנים עושה כל שלאל ידה כדי להתנקש בחייה של כל יונת שלום שעולה אל המרומים, היא ישראל שנתפשת בעיני העולם כשקרנית לא מוצלחת וכחצופה – בשל הקוטריות המתמשכת שלה, על היעדר התוחלת ברדיפה אחר השלום. ישראל שמנהיגה שלטון כיבוש מתמשך על אוכלוסיה אזרחית, שמצפצפת על כל העולם וממשיכה להרחיב התנחלויות, היא ישראל שמוציאה אצבע משולשת בפניו של העולם ומתפלאת כשזה אינו ממהר לאמצה אל חיקו.

ישראל נתפשת בעיני העולם כמדינה אכזרית, ברוטלית, גסת לב וסגנון, גבוהת מצח ורעת לב – וגרוע מזה: כמדינה הגוררת את העולם המערבי כולו לעימות גרעיני מזרח תיכוני, באשמתה הישירה. מלחמה גרעינית, צריך להודות, נתפשת כאיום על שלום העולם. אבל אפשר שסוד החרדה מישראל נובע בעיקרו מהעובדה כי ישראל נתפשת בעיני העולם כמדינה הצועדת אל העתיד תוך הפגנת חוסר מודעות מוחלט לסכנות הנובעות מהתנהגותה. התנהגותה של ישראל, אומרת לה אירופה בסקר זה, מסוכנת לשלומה – מכיוון שתוצאותיה נוגעות גם לשלומה של אירופה עצמה ולעולם כולו. אפשר כי המסר העיקרי העולה מתוצאות סקר זה – בעייתי ככל שיהיה – הוא כי תוצאות עוורונה של ישראל לגורלה וחוסר נכונותה ליטול שליטה ואחריות על גורלה המתהווה, יצאו זה מכבר מתחום ה"שייפתרו את הבעיות שלהם בעצמם, במזרח התיכון", וכעת חורג כבר אל תחומי "הבעיה הישראלית והשלכותיה על שלום העולם".

אכן, גורלה של ישראל הפך לבעיה כלל עולמית. ניתן לראות את הסקר כנזיפה אירופאית בישראל וכהבעת שטנה גורפת, אך ניתן גם לראותו כקריאה לישראל להתעורר, להתייצב מול המראה ולראות את האמת נכוחה: המשחק המסוכן שקברניטיה ועמה משחקים בגורלה, נוגע לעולם כולו. אפשר לראות זאת כקריאת דרבון לישראל להתעשת לפני שיהיה מאוחר, לפני שהסקרים ייהפכו למדיניות ולפני ש"המדינות העוינות את ישראל באירופה" יהפכו לאויבות של ממש. מפחיד להאמין בכך, אך סקר זה מרמז כי גם אפשרות זאת ניצבת כבר מעבר לפינה.