ג'וחא. ג'יימס ג'וחא

הייתי רוצה להגיב לכתבתו של עידו הררי - "האשכנזים החדשים" - ממקום שאינו פוליטי. הייתי רוצה להגיב בתור מישהו שהוא לא הרש'לה ולא ג'וחא, לא ירון זהבי ולא מנשה התימני. הייתי רוצה להגיב בתור לא-שמאלני ולא-פטריוט. בתור אדם שקוף הייתי מנסח תגובה מפרגנת לכתיבה הבהירה ולבחירה האמיצה בנושאים שרגישים למגע. אלא שלא כך הדבר.

למיטב הבנתי, כתבתו של הררי עוסקת בזהות האשכנזית שנמחקה ודוכאה במהלך שנות הציונות. בכתבתו מבחין הררי בין הגמוניה אשכנזית לאשכנזיות. תהיה מה שתהיה זהותו הפוליטית של כל אחת ואחד, ההבחנה הזו חשובה מאין כמותה לכל מי שמנסה לחשוב ולפעול במקום הזה. חשוב לומר שלא כל אשכנזי הוא מפא"יניק, ועוד יותר מזה, שמאחורי כל ביטוי של הגמוניה אשכנזית נרמסה אולי האשכנזיות הגלותית והלא-הגמונית. אלא שהדברים לא נגמרים בזה.

כאן רק מתחילה הבעיה המאוד סבוכה של הזהות, ובעצם של הזהויות. מפני שבאופן מבהיל, מאחורי כל הופעה של המילה "אשכנזיות" מסתתרת ה"מזרחיות". ומרגע שנלחץ הכפתור העדתי מתחילה שרשרת כמעט אינסופית של הדהודים והשתקפויות. הדימויים שעולים מהדיבור העדתי מתחילים באוכל וממשיכים דרך מוזיקה ומשם אל אנשי תרבות ואל פוליטיקאים ואל פרסומות, וזה רק נהייה יותר ויותר מייגע ובלתי אפשרי. אלא שיש כמה דברים שחשוב לומר בהקשר של אולם המראות של הדימויים הטלוויזיוניים – ראשית, האשכנזי הוא לא הנגטיב של המזרחי. ושנית, לא כל אשכנזי הוא אשכנזי (הסבר בהמשך).

משפט כמו "כל זה קרה עוד לפני שהגיע לארץ העולה המרוקאי הראשון", אותו כותב הררי אחרי שתיאר את ההיסטוריה האשכנזית הטרום-ציונית, הוא משפט קשה שלא פשוט להדחיק. המשפט הזה אומר לפחות שני דברים: הברור מביניהם הוא שההיסטוריה האשכנזית, עד לשלב מסוים, לא התייחסה כלל לקיומה של יהדות כלשהי מלבד יהדות אירופה; כאילו שחלק בלתי נפרד מהגדרת הזהות האשכנזית היא ההיסטוריה הארוכה של ההתעלמות מהזהות המזרחית. ובנוסף, המשפט הזה גם מסתפק במילה "מרוקאי" בתור שם עצם כללי לכל מה שהוא "מזרחי". כאילו שכדי להתקיים בעולם זקוקה הזהות האשכנזית למחוק ולאיין את הזהות והתרבות המזרחית. עם כל הכבוד להררי, קשה לי להזדהות עם הצורך למחוק זהות בשביל לקיים את זהותך שלך.

אם עושים רדוקציה לאשכנזיות ומכפיפים אותה לדיבור הסקטוריאלי, או אם משאירים אותה כמשאלה כנה לזהות מוגדרת, מתוך הדיבור על האשכנזיות עולה הצורך בשני דברים סותרים: א. האוטונומיה של האשכנזיות, הקיום העצמאי והבלתי תלוי שלה במזרחיות. ב. הצורך להתייחס למזרחיות, גם אם זה יחס שמרוקן ממשמעות כמו האמירה "כשהובאו לכאן יהודי המזרח". מה שעולה מדבריו של הררי הוא שהזהות האשכנזית צריכה גם להתעלם מהמזרחיות וגם להתייחס אליה. אם ההתעוררות המדוברת של הזהות האשכנזית אכן מעוניינת בזהות ממשית שתבדיל אותה מההגמוניה האשכנזית, עליה להיזהר מהגדרת האשכנזי כנגטיב של המזרחי.

לא הייתי רוצה לייחס להררי דברים שלא כתב. אני מאמין שהוא באמת ובתמים רוצה רק להשיב את מה שנלקח ממנו ואת מה שאבד לו, את הזהות הגלותית שהישראליות כל כך חששה וחוששת מפניה, אלא שבדרך אל הזהות האשכנזית האבודה הזו עלול להיווצר קיבוץ גלויות מחודש.

כשאני אומר שלא כל אשכנזי הוא אשכנזי, אני מתכוון להעלות את שאלת הסולידריות האשכנזית. האם האשכנזיות היא פולנית? ואם כן, האם היא משותפת גם לפולנים יוצאי עיירות וכפרים? האם היא שונה מהייקיות? ובמה היא משותפת לרומניות ולבולגריות? השאלות האלה רלוונטיות לזהות האשכנזית המזרח-אירופית כשם ששאלות לגבי קווקזים וגרוזינים רלוונטיות לדיבור המזרחי-ערבי. החלוקה הרווחת לאשכנזים ולמזרחים אינה משאירה ליוצאי הרפובליקות האסיאתיות שום מקום, וכמובן שאלו אינם רוסים. יש לא מעט יצירות תרבותיות שנוגעות בשאלות האלה, אבל בעיניי "חתונה מאוחרת", סרטו של דובר קוזאשווילי, יכול לבאר טוב יותר מכל מאמר עד כמה הבינאריות הזו אינה מספקת; עד כמה הדיבור שלנו על זהויות מסובך ומחייב התייחסות שהיא לכל הפחות אמביוולנטית.

החשש שעולה מתגובות הקוראים לכתבות מהסוג הזה הוא הפחד מפני פירוק מתמשך של זהויות, פחד מאובדן של ישראליות. פירוקה של הזהות הישראלית, וכך של החברה הישראלית, ומשם של המדינה עצמה, מזוהה עם עמדה שמאלנית ואז מייצר ריאקציה שמרנית. אבל הזיהוי האוטומטי עם השמאל אינו בהכרח נכון. פירוק זהויות אמנם מקשה על תרבות הרייטינג ועל משאלתם של יצרני הפרסומות לעשות פרסומת אחת שתתאים לכולם, אבל הוא בעיקר מפזר את העשן הסמיך שנקרא זהות ישראלית. פירוקה של הזהות הישראלית משאיר את הזהות היהודית כגורם המשותף הבולט ביותר לשלל הזהויות האתניות. כמובן שעובדה זו מחדדת את נוכחותם של הפלסטינים בישראל, נוכחות שזקוקה להכרה מלאה וששואלת שאלה אמיתית על זהותה היהודית של מדינת ישראל (שאלה שמנקרת באינספור סוגיות פוליטיות - מחוק השבות, דרך זכות השיבה ועד לעובדים הזרים). אחד החששות שמניעים את ההתעלמות מעניין הזהות - אשכנזית או אחרת - הוא החשש להתמודד עם שאלת הזהות היהודית של מדינת ישראל.