מלך באדולינה הוא עירום

הצהרת הפרישה של דורון שפר מהכדורסל היתה באמת אחד הרגעים המרגשים בספורט הישראלי. אני בהחלט לא מומחית גדולה, אפילו לא חובבת גדולה, אבל דווקא מפני אלה אני יודעת ממקור ראשון שהפרישה הזו חצתה את גבולות קהל אוהדי הכדורסל. לא כי למישהו מחובבי הכדורסל הלא מושבעים היה אכפת פתאום אם שפר משחק או לא, אלא כי זו היתה אחת הפעמים הנדירות בהן ספורטאי נגלה לציבור הרחב כבנאדם, כזה שיש לו עולם פנימי, מניירות, תשוקות והתבלבלויות, ולא סתם מכונת שרירים שמצטלמת לפרסומות לגבינה ומזמינה נערות ליווי לחדר.

אז שפר פרש, חלה בסרטן, ואחר כך חזר. זה מה שאנחנו יודעים. את מאחורי הקלעים של ההתרחשות הזו, את האנושי שמאחורי הכותרת, אנחנו מבקשים להכיר מתוך הסרט התיעודי על שפר, "פשוט לשחק". את הסרט ביים גבי ניצן, וזה אומר לא מעט. שפר פנה לניצן אחרי שקרא את ספרו "באדולינה", וכך נוצר הקשר בניהם. זהו רמז על עומק עולמו הרוחני של שפר ועל עומק עולמו הרוחני של שפר מבעד לעדשת המצלמה של גבי ניצן.

תשובות גדולת אין כאן, הרבה יותר ממה שכולם כבר יודעים אי אפשר למצוא בסרט. התשובה הפשוטה, הברורה והסתומה כאחת נותרת - הוא פשוט הלך עם הלב שלו. מי שמציירת את התמונה שנדמית הכי קרובה לאמת היא אמא של דורון: כולה מדובר בילד בן שלושים שלא היה לו זמן לעשות את מה שכולם עושים בגיל 21, אפילו אם הוא אולי עושה את זה קצת אחרת. זו בערך הרמה הרוחנית שנשקפת מדבריו של שפר בסרט: הוא קובע ש"הודו היא ארץ מאד רוחנית", שואב את עולם המושגים שלו מ"המטריקס" (ובאדולינה!?) ומספר, "חציתי הרבה יבשות... אוסטרליה, תאילנד, הודו...", כאילו מדובר במעלליו של כריסטופר קולומבוס, ולא סתם במשהו שכל ילד עושה.

כדורסל, הודו, ניו יורק, טיוהאר, ספסל - הכל דומה אצל ה"אייס מן", הכל בסדר והכל נכון, הכל טוטאלי, הכל שלם, הכל בדרך, הכל מהלב. שפר נראה כאילו הוא מצוי במין טראנס או נירוונה תמידית בכל זמן ובכל סיטואציה. אם הודו לא היתה קיימת, הוא היה צריך להמציא אותה. בלבלות? ג'ננות? דיכאון? תהיות? התחבטויות? כעסים? טעויות? לא על המגרש שלנו.

ובכל הנוגע לרגעי הכדורסל – זה בהחלט מרגש. בתור דוברת אגודת "לא חובבי הכדורסל" אני יכולה לומר שתמיד נעים ומרשים יותר לראות אסופה של סלים, מסירות, שאגות אוהדים, הנפת גביע והרמה על כתפיים ערוכים בצפיפות, מאשר משחק שלם.

אף על פי שלפעמים זה נראה כמו סרט פרסומת לדורון שפר ("יש לו משהו שיש רק לחמישה אנשים בכל העולם") ולשפריזם (לך עם הלב. תהיה טוטאלי), מדובר בסרט די חמוד, נעים לצפייה, על בחור די חמוד, נעים לצפייה. בלי תובנות מרשימות, בלי חשיפה של עולם פנימי, בלי יותר מדי עומק.


* סרטו של גבי ניצן, "פשוט לשחק", שודר בערוץ 2 ביום שלישי ב-21:15