היום, ה-5 בנובמבר, מוקרן מטריקס 3 בהקרנת בכורה בו זמנית בכל העולם. אצלנו זה יוצא בשעה 16:00. תגידו מה שלא תגידו על פיראטיות הסרטים החוגגת ברשת, אבל היא זו שהביאה לכך שאת פרק הסיום של המטריקס רואים בארץ באותו יום שבו הוא יוצא בחו"ל, ולא חודשיים אחרי. תופעה מקבילה מתרחשת גם בשוק המוזיקה. מקומות נידחים כמו ישראל מוצמדים לאירועים בריל-טיים. נו, טוב.
חבל רק שזה סרט כל כך גרוע. זה לא אמור לבוא בהפתעה לכל מי שראה את הפרק השני בסדרה, אבל כן, "מטריקס רבולושנס" לא מצליח להתעלות מעבר לרף השפוף שהציג אחיו הגדול. לא צריך להיות סלבוי ז'יז'ק בכדי להבין שמדובר במוצר מרוכך ללעיסה, בליל בנאלי של מתארי רעיונות פופולריים ומקטעי פילוסופיות שכיחות, שהוא כשלעצמו, כמו גם מלאכת ההרכבה שלו, נדוש וקרטוני. למעשה, וככל שאני חושב על זה, הדבר הכי מרשים בטרילוגיה הזו הוא מערכת יחסי הציבור שלה.
אני מאוד לא נהנתי גם מהסרט הראשון בסדרה, שכעת ברור שהוא הטוב בה, אבל ציינתי לעצמי את התחדישים הטכנולוגיים שהוא פיזר. הסרטים השני והשלישי לקחו את הרעיונות הפילו-מטריקסיים, שחלק מהקהל נהנה להיצמד אליהם בחסות האפקטים הנהדרים, והרחיבו את המשקל הסגולי שלהם לרמה קריטית, תוך שהם עוטפים הכל בשטף חסר תקדים של ממבו-ג'מבו. בפרק השלישי של הסדרה יש בני אדם שהשתחררו מההשתעבדות במטריקס וכעת נלחמים על חייהם מול המכונות, אבל יש גם תוכנות מחשב שחיות בתוך המטריקס, וזוכות ברצון חופשי משלהן. רוב התוכנות האלה הן בסדר, אבל יש גם כאלה כמו הצרפתי המניאק ובעיקר הסוכן סמית, שמאיים על הגמוניית המלחמה של בני האדם, המכונות והתוכנות, ולשם כך בעצם ניאו (שמסוגל כבר להילחם בזקיפים שמחוץ למטריקס רק בכוח המחשבה) נמצא כאן. מה לא ברור?
בהתחשב בריק הרעיוני הזה, הביקור במטריקס 3 אמור להתבצע אך ורק לצורך שאיבה של סצינות אקשן מדהימות. הבעיה היא שאין. יש כמה רגעי קרבות-מלחמה מרשימים, אבל לא שום דבר בלתי נשכח כמו סצינת האוטוסטרדה או הלחימה מול עשרות הסמיתים שבפרק השני. הסיבה היא, כנראה, שרוב רובו של הסרט מתרחש מחוץ למטריקס, בעולם הג'יפה החשוך.
אם כן, חוץ מהממד הטכנולוגי-ויזואלי, שבפרק השלישי גם הוא צולע, אין כאן כלום. אפשר לדמיין שכן. אפשר להתעקש לקנות את זה. אבל מדובר בקשקוש נמוך ומלא באוויר. הביצוע העילג - בדיאלוגים, בתסרוט, בפסקול אפילו שהיה יכול אולי להסתיר את זה ולשמר את האשליה (כפי שנעשה בפרק הראשון), רק מדגיש את הכשל.
זהו גם סרט מרוצן וחסר הומור באופן קיצוני. כולם מסתובבים כל הזמן עם פרצוף של תשעה באב, חוץ מבשני רגעים שונים של פאשיזם שבהם אנשי זאיון מרימים את הכידונים לשמים וצועקים "יה!". לא ברור מה הוא מנסה להשיג עם ארשת הפנים החמוצה הזו, אבל מה שכן קורה בסופו של דבר, בהיעדרה של אירוניה עצמית מכוונת, זה מפולת של גיחוך שמתלווה לנקודות שפשוט לא מצליחות להחזיק וגורמות לקהל לצחוק על הסרט, ולא איתו. מעבר למשחק המרקיע שחקים של קיאנו (וגם של פישבורן), נקודת השיא כנראה מצוינת בסצינת גסיסה שלא תיאמן של אחת הדמויות, שפשוט מסרבת למות ופוצחת בנאום מרגש וצלול של שתיים וחצי דקות, למרות שתקועים לה כמה צינורות מתכת דרך הבטן. מתחרה בכבוד מול סיקוונס הריקודים בזאיון/ההתעלסות של ניאו וטריניטי מהפרק השני.
עוד כמה נקודות מעניינות לשים אליהן לב: הנשקים האישיים של הטובים הם מצלמות מיני די.וי (מעניין מה זה אמור להגיד, אני באמת שואל). הקפטן של ספינת הנבוכדנאצר משחיל עשרות פעמים לאורך הסרט את הביטוי "גודאמיט" (שווה לספור, זה מעשיר את החוויה). כלקח מסצינת הארכיטקט הקלאסית של הפרק הקודם, כל חצי רעיון בסרט הזה מוסבר ונאמר פעמיים (בדרך כלל נותנים לניאו, כמה מתאים, לנסח את זה בקול רם הרבה אחרי שכולם הבינו). האשה שמשחקת את האוראקל בסרטים הראשון והשני נפטרה (מרתק לבחון את הצידוק הקלוש שמנסים להזרים האחים וושאבסקי להחלפת הקאסט). הסרט מסתיים אל תוך צווחות מעוררות בעתה ובעברית: "מזל טוב! מזל טוב!" (שמתבררות כחלק משיר הכתוביות).
אני צוחק עליך, לא איתך
5.11.2003 / 10:54
