אחידקר

נחמד לעמוד על מהותו של הייפ. מכיוון שאני נוטה לפספס קצת את הרדיו הציוני, למדתי רק מסיפורים על שעטתו של "צוללת" אל עבר הפלייליסטים. התגובות היו מעורבות. חלק אמרו שהם שונאים נורא. חלק להפך. הרוב הסכימו באשר לתמיהה העקרונית אל מול כמות ההשמעות להן זוכה השיר. מילאתי פי מים.

אחרי ששמעתי לבסוף את השיר, לא הייתי יכול שלא להצטרף לקונצנזוס התמה. מבחינתי זהו אחד השירים המיוחדים ששוחררו כאן בזמן האחרון, ועצם העובדה שגם נוצר שיר שכזה, וגם זכה להגיע לתודעה מסוימת, תפסה אותי בדרך למכולת, עם המכנסיים למטה, בלי מטריה ועם סוללה ריקה.

מאידך, העובדה שלאחר שהושמע זכה לאותו הייפ משמעותי כבר לא הפתיעה. הרי כבר אמרנו, מדובר באחד המיוחדים, אולי הכי מיוחד למעט "יאללה לך הביתה מוטי", וכדרכם של אלה, אם הם מוצאים אוזניים כרויות - הדרך לבלגן באזור הלב הופכת קצרה.

לנוכח כך שזהו הסינגל הראשון שהחליטה אפרת בן צור לשחרר מתוך אלבומה, אני מוצא את עצמי מעט נפעם. "צוללת" היא בחירה לא רגילה, הימור שצלח. השאלה היא אם בתרמילם של בן צור, אביתר בנאי, שגיא צורף, אמיר צורף, אסף אמדורסקי ופיטר רוט (שהיו אחראים על השיר הזה) עוד קבוצה של שירים מסוג זה. אני חושב שכן.

אלה השונאים את השיר אומרים: השיר מעצבן, ובן צור שרה כמו ילדה קטנה וליד המוזיקה. אני אומר: מדובר במשהו מאוד מיוחד ושונה. האמת היא שאני גם חושב שזה אחלה שיר (עם מילים לא זולות ועם מוזיקה מרגשת, חזקה בפגיעותה).