ציפור המכנסיים

נפתח בגילוי נאות: בניגוד למה שבוודאי יהיה נוח לכמה אנשים להאמין בו, אני תל אביבית, צעירה וחילונית. אוכלת שרצים כשצריך, מחללת שבתות וחגי ישראל בכיף, כזאת שטומי לפיד היה שמח לאמץ אל חיקו הדובי. ועוד אחד: אינני פמיניסטית עבת קרסוליים ומזוקנת, ואף לא נמנית על תת הז'אנר החיוור-ממושקף, השוקד על לימודי מגדר. אינני מצקצקת בלשוני נוכח מורשתו האשמאית של יו הפנר, ולא מרימה קול צעקה לנוכח עוד פרסומת עם יותר-מדי-ציצי-שלא-קשור-לכלום (אבל כנראה עושה את העבודה) - אלא מעדיפה, אם בכלל, לתמוה בשקט על דרכו של העולם. ואל תשלחו אותי להירגע עם אתם-יודעים-מה. אני מסודרת, תודה ששאלתם.

ועכשיו, לאחר שמקומי במרחב הובהר היטב, אודה שלא הזלתי דמעה אחת של צער למראה החנות החדשה של "כן ולא", שהוצתה השבוע על ידי אלמונים. תזכורת: זה התחיל כמו ההצגה הכי טובה בעיר. רשת החנויות, שהשיקה סניף חדש ברחוב שינקין בתל אביב, הגתה גימיק מהמם בתחכומו: "חולצה תמורת חולצה - מכנסיים תמורת מכנסיים". נסו לדמיין את משרד הפרסום מציג את עיקרי הסטארט-אפ: בנות צעירות, וככל שיותר קטינות - כך יותר משובח, מוזמנות לעלות על במה שהוצבה ברחוב ההומה בצהרי יום שישי, ולעיניהם של עשרות חרמנים משתאים - מתפשטות. ולא סתם מתפשטות. המנטרה הישנה והטובה של ביבי עובדת גם כאן: ייתנו - יקבלו. לא ייתנו - לא יקבלו. ובגרסת "כן ולא": תוריד הנערה מכנסיים - תקבל מכנסיים מתנה. תוריד חולצה - תקבל חולצה חדשה. באמת, איך לא חשבנו על זה קודם.

אלא שמה שהתחיל כסוג של שעשוע מעוות, הסתיים כמיצג פדופיליה המוני, מיוזע ובעיקר מקומם. מכנסיים הופשלו, חולצות הופשטו, ובגדים תחתונים הוסרו בעליצות. נערות צעירות - כן, ילדות של ממש, שודלו להתפשט בסבבה לקול תשואות הקהל, זכו ל-15 שניות של תהילה מפוקפקת, וחזרו הביתה עם שקיות מרשרשות. הטלוויזיה דיווחה, במקום השמור בדרך כלל לאייטמי צבע מחוייכים, עורכי העמודים האחוריים מיהרו לפרסם, תוך שהם דואגים לטשטש את הדרוש טשטוש, וב"כן ולא" וודאי חיככו ידיים בהנאה נוכח ההצלחה המסחררת.

שלושה ימים אחרי האירוע החליט מי שהחליט לשלוח להבות אש מטהרות בחנות, והצית אותה. ורק אז התחילה הסערה האמיתית. "אנחנו הופכים לאיראן" זעק ענוג נפש אחד; ואחר הציע להחליף את שם רחוב שינקין לרחוב ע"ש חומייני. בהלה גדולה אחזה בכל: שוב משתלטים הקיצונים/הפנאטיים/המטורפים/שטופי המוח, ומנסים לכפות באלימות את דעתם החשוכה/ נזירית/מיושנת/שמרנית, עלינו, הנאורים /מתקדמים/דמוקרטים ובעיקר התמיד-תמיד צודקים.

ובכן, חברי היקרים לאסכולת יפי הנפש, הניחו לנאורות בצד. אל תגייסו אותה הפעם למלחמתכם הלא צודקת. שכן אין ולא כלום בין נאורות לבין המופע הפדופילי שאורגן לכם בחסות "כן ולא". חדלו להיאחז במיתוס השינקינאי כסימבול לכל הטוב שבעולמכם "העשיר והחופשי". שכן האש שהציתה את החנות ברחוב המפורסם, לא שרפה את ציפור הנפש התל אביבית - לכל היותר היא חרכה את כנפיה של ציפור המכנסיים. אם תתרכזו חזק, ולא תקפצו באותו רפלקס מותנה לנוכח התגובה הבאמת קיצונית של איש הגפרורים, אולי תצליחו לראות את "אירוע ההתפשטות" כמו שהוא באמת. במקרה הטוב - פוטנציאל לככב כדואר הזבל הפופולרי של השבוע. במקרה הפחות טוב - מופע של טעם רע, גס, בהמי ומשפיל. במקרה העוד פחות נעים - סוג של קרקס.

כמו בקרקס מדראנו ובדולפינריום בימיהם הטובים, הועלו נערות השעשועים אל הזירה, והנעימו את זמנו של הקהל. רק שבמקום לזכות בסוף בתגמול בדמות סרדינים - הן זכו בג'ינס חדשים. למיטב זכרוני, לאחרונה הצליחו חובבי חיות להעביר חוק האוסר על הצגת חיות קרקס בארץ, מטעמי צער בעלי חיים. אולי כדאי לשקול חקיקה דומה גם לגבי קרקסים אנושיים.

נכון, אף אחד לא הכריח את אותן בנות להתפשט קבל רחוב שינקין. עדי ברקן, מומחה ידוע לכל מה שקשור בשילוב של "ילדות" ו"צעירות", ידע לספר באותו עניין כי "אנשים עדיין חושבים שבנות ישראליות לא מוכנות להתפשט בגלל הבושה מההורים. זה שטויות. היום צריך לעצור אותן מלהתפשט... אז על מה הרעש?". גם נציגי "כן ולא" טענו להגנתם כי ניסו למנוע מהבנות להתפשט לגמרי - אך הנודיסטיות הצעירות פשוט התעקשו ללכת עד הסוף. חדוות ההתפשטות, אם כזו באמת קיימת, עוד לא הופכת את "כן ולא" לסניף של המועצה לתרבות ולאמנות, ולא לסמל לשום דבר אחר. רק לסמל של טעם רע. אחת מבעלות הרשת הגדילה לעשות, כשקוננה באחד האולפנים על מר גורלה. "אנחנו באמת המומים, אנחנו לא מבינים מה לא היה בסדר", אמרה. גברת, אם תורידי את החולצה, אולי נסביר גם לך.