טוווווווו, טוווווווווו

ביום רביעי (7 במרץ) ב-1:00 בלילה תשודר ב-VH1 תוכנית מחווה לזכרה של הזמרת המנוחה קירסטי מק'קול, שהלכה לעולמה ב-18 בדצמבר בשנה שעברה בתאונה טרגית, בהיותה בת 41, כשסירה פגעה בה בזמן ששחתה בחוף ימה של מקסיקו. התוכנית סוקרת את הקריירה של מק'קול מאז “There's A Guy Works Down The Chip Shop (Swears He's Elvis)” - השיר הראשון שהיא פרצה איתו לתודעה בתחילת האייטיז, כשעוד נראתה כמו עוזרת בית ג'ינג'ית מהגיהנום – דרך נישואיה למפיק הנודע סטיב ליליווייט ועד לקאוורים המרגשים שלה לקינקס ול"ניו אינגלנד" של בילי בראג (שלא לומר הקאוור המצחיק שטרייסי אולמן עשתה לשיר של מק'קול), ומביאה שלל ראיונות עימה.

למרות שהרולינג סטונז, הסמיתס, מוריסי וסימפל מיינדז לקחו אותה בתור זמרת רקע, ושבונו מ-U2 קרא לה הנואל קאוורד של הדור החדש, לא רבים מחוץ לתעשיית המוזיקה הבריטית מרגישים בחסרונה. סביר להניח שגם התוכנית הזאת לא תעשה כלום למי שמק'קול לא היתה בלבו בחייה, והאמת היא שהיא נראית קצת תלושה, מוזרה ודודתית למי שלא מכיר אותה. אבל כל זה משתנה ברגע ששומעים את הדואט המיתולוגי שלה עם שיין מק'גאוון בשיר ”Fairytale of New York" של הפוגס, שהוא אחד משירי הכריסמס המרגשים ביותר אי פעם, ולא צריך להיות לא מעריץ של מק'קול וגם לא גוי כדי להעריך את זה.