וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זבנג וגמרנו

11.11.2003 / 10:45

עם כל הכבוד לכוונות הטובות סבורה טלי שמיר שרצועת הספרות החפוזה "שמע סיפור" מזלזלת בצופיה

"עשייה תרבותית היא חלק מרכזי וחשוב בקיומה של חברה. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בחרה לתת ביטוי לתרבות הספר הרווחת בחברה הישראלית ולשימה בקדמת הבמה"
(מתוך ההודעה לעיתונות ששחררה הרשות השנייה לרגל עלייתה לאוויר של הרצועה "שמע סיפור")

בתחילה באמת נדמה היה שמדובר בבשורה משמחת: מדי יום, מיד עם תום האקטואליה התוססת של "שש עם אושרת קוטלר", נצא כולנו לאתנחתא תרבותית ונשמע המלצה לספר. כמה נעים, כמה תרבותי, כמה צרפתי מצידנו. אלא שמחשבה קטנה נוספת מגלה שאין ממש חדש תחת השמש: כשלוש דקות שלמות (!), שהן כ-180 שניות, שהן כ-0.05 השעה, הן מה שמכנים ברשות השנייה "קדמת הבמה", עליה הם מציבים בגאון את מה שהם מכנים "תרבות הספר הרווחת בחברה הישראלית".

ואבירמה, היא אומרת שכל ספר הוא עולם? שתגיד אבירמה. חוצמזה, מי אמר שאי אפשר לדחוס עולם שלם אל תוך "פרסומת אחת וחזרנו"? במשך שלוש הדקות של "שמע סיפור" אנחנו מספיקים להתוודע לעולמו של אדם, אל הספר שהשפיע עליו, אל עולמו של הסופר שכתב אותו, אל הסיבות להשפעה ולניתוח אישי של משמעות הספר.

אם זה באמת יגרום למישהו להתעניין בספר זה או אחר, אז בשמחה גדולה. לי בכל אופן נראה די בלתי אפשרי להצליח, בתוך שלוש דקות, לרכוש אמפתיה ל... נגיד, דינה חסון (מספרת סיפורי אהבה ומתופפת), להבין ממנה מה מושך אותה בספר של רות קלדרון ולמה זה צריך לעניין גם אותי. קראתי הרבה ספרים טובים בחיי, ומעולם לא סיכמתי אותם במשפט כמו "הספר הזה גרם לי לרצות לאהוב" או "הספר הזה עוסק בגורל". ספרים משמעותיים, בניגוד לפרסומות, ועם כל הכבוד לתקע ושקע, הם דבר קצת יותר מורכב.

איני מאשימה חלילה את הדוברים, הספרים או אפילו היוצרים (אם כי אפשר היה לחשוב על ספרים קצת יותר עדכניים. "כימים אחדים"? נו, באמת). בסך הכל מדובר בפינה חביבה למדי, אלא שהפורמט המגוחך, שעומד כך מנותק מקונטקסט, לא יכול להיות יותר מאשר חסר משמעות. אם שלוש דקות ההמלצה היו מופיעות בין תוכנית תרבות אחת לאחרת, אם היה להן הקשר תרבותי לשקוע בתוכו, זה היה אחרת. אבל בין התמוטטות המשק לפרסומות ושידורים חוזרים של טלנובלות, שלוש הדקות האלה נותרות, כמו הספרים, בלי הרבה חברים.

כך יוצא שהפרקים הקצרצרים, שמוגשים בשיטת זבנג וגמרנו, גיהקת-הפסדת, אינם משמשים באמת כאתנחתא ליומיום הסואן, אלא מתפקדים כחלק אינטגרלי מהמציאות המקוטעת והפרגמנטרית שלנו. הם נותרים כאוסף של פרטים קטנים ומנותקים שאין להם שום בסיס יציב ושאינם מצטרפים לשום תמונה כוללת. הם מותירים את הצופה נבוך ותמה.


* "שמע סיפור" משודרת בערוץ 2 בימים ראשון-חמישי בשעה 18:37

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully