Basement Jaxx Kish Kash, bne
הפתיחה של "לאקי סטאר", הסינגל הראשון מתוך "קיש קש", אלבומם השלישי של בייסמנט ג'קס, נשמעת כמו רמיקס שמח ל"טיפת מזל" של זהבה בן. מתקפה של ביטים, מלודיה ערבית מסנותזת, חלילים וכלי מיתר. לרגע אחד ארוך נשמע השיר כמו אשליה מתוקה של פופ נצחונות מזרחי שעוד לא נשמע כמותו. לג'קס יש מסורת מפוארת של נצחונות פלוס ערך מוסף. אלא שאחרי הפתיחה, "לאקי סטאר" אמנם נותן בראש, אבל מתפרק לרסיסי רסיסים. דיזי ראסקל (שלאחרונה גם זכה בפרס מרקורי וגם נדקר בבטן), שמתארח כאן כאם.סי, מעקם את השיר ומרחיק אותו מהאקלקטיות של המזרח-מערב-מערב-מזרח המודע לעצמו. בייסמנט ג'קס, מפיקים, די'.גייז וממושקפים חלקית (אחד כן אחד לא), רקחו כאן אנרגיות ממאגר סאונדים שיכול למלא שלושה אלבומים של רדיוהד פלוס B sides. פול אנרגיה, אטיטיוד שברסלבים היו מתקנאים בו וסאונד מקורי מאפשרים לג'קס לדלג מעל מלכודת האקלקטיות ולהתבסס חזק במחוז המאסטרים.
מי שהוא ג'אנקי של "Where's your head", ובשבילו בייסמנט ג'קס הם רומיאו, עלול להתאכזב מהמיזם הנוכחי, כי "קיש
Never Never Land U.N.K.L.E , הליקון
האלבום השני של UNKLE הוא אלבום אנגלי מהסוג החיוור, הנוגה והרגיש, שונה מאוד מהלונדוניות הגרעינית של בריקסטון של הבייסמנט ג'קס. מעבר לסוג החיוורון הנישתי הזה, האלבום החדש של UNKLE הוא גם מאוד בינוני. "Never Never Land" מתחיל יפה, עם מונולוג על הפכפכותם של החיים, שנלקח מתוך פרפורמנס היי-טק של APB. נשמע קצת כמו גירסה לבנה של חוכמת רחוב, מעניין לאללה. אבל זה המקסימום שאפשר להגיד על האלבום הזה, שנשמע לכל היותר כמו משהו שהיה יכול להיות מעניין, אבל הוא לא.
לג'יימס לאוול, המנהיג המיתולוגי של ההרכב, יש נטייה להתברדק ולהיות אבסטרקטי. "Eye for an Eye", הקטע השני, כבר מרמז על אפוס מולטי ז'אנרי מרדים. זה לא אומר שאין באלבום הזה שירים יפים. שותפו הנוכחי לפרויקט, ריצ'רד פייל, כותב שירים יפים ושר אותם יפה. אבל אין להם גוף והפתיחה שלהם ארוכה מדי, וגם הדכאוניות של אחרית-הימים-זה-כאן פשוט לא קשורה לכלום. בהקשרים של "וור נוור לנד" אפשר לשאול מה זה טריפ-הופ, ואז לצאת לסיבוב בעיר, לקנות את הדיסק של הבייסמנט ג'קס, או איזה ישן של ד'אנג'