טוק, טוק, יש מישהו בבית?

עינת ארליך חזרה בשבוע שעבר לטלוויזיה, מה שמעלה תהיות וקושיות רבות,כגון: א. האם עינת ארליך אי פעם עזבה את הטלוויזיה? ב. האם עינת ארליך אי פעם היתה בטלוויזיה? ג. האם עינת ארליך?

כדי לרדת לעומק עמדתו של העם לגבי תוכניתה החדשה של הנ"ל ערכתי סקר בזק ושאלתי עלם אקראי לדעתו על ההתקמבקות המסעירה. בתגובה השיב העלם שמזה שנתיים הוא לא צופה בטלוויזיה ושזה לא אכפת לו בשום צורה. נדמה שתשובתו של האקראי היא אחת ההגדרות ההולמות ביותר לקריירה הטלוויזיונית של ארליך: עינת ארליך מסמלת את מדורת השבט במובן הכי פשוט של המילה - היא להבות מרצדות שאפשר לבהות בהן ואפשר גם לא, היא הכל והיא הלא כלום, היא שלג כשאין קליטה, היא מה שיש בטלוויזיה כשהיא כבויה.

מאז תוכניות הילדים שהגישה ועד ל"בראשית", עינת ארליך התאימה בול ולא התאימה בכלל לאף משבצת שאיישה, והיא עשתה את זה בבינוניות מרשימה, בלי להפריע לאף אחד ובלי להכעיס. בקיצור, עינת ארליך עובדת כמנחה באותו אופן שאדם אחר הוא פקיד במס הכנסה.

"בראשית" היתה ניסיון לתת לארליך סוג של אופי - היא התמצבה כסוג של דודת ניו-אייג' עם וילה, סוף-סוף נראו ניצני התמקצעות, התיישבות בנישה. אבל מי אם לא הניו-אייג' מלמד אותנו שבכל מקרה אין "אני" ושיש ללכת אחרי החלום ולא לפחד כלל משום דבר? לכבוד העונה החדשה של רשת הרביצה עינת קפיצת מוט מהצ'קראיזם הנאיבי לדנה מודניות ציניקנית.

בפרומו הראשון לתוכנית החדשה, "החיים יפים", ראינו את עידן אלתרמן מחבק כריות ומכריז – "זה הדבר הכי הזוי שקרה לי בחיים! נ-קו-דה!". לרגע אפשר היה לחשוב שארליך באמת עשתה את המעבר והביאה אותה בפאן לייטנייטי, שבו המרואיינים נפתחים ועוברים חוויות קצה. אבל צפייה בפרק הראשון החזירה אותנו אל קרקע המציאות היבשה. משפט הפרומו הזה הוא, כמה מפתיע, מניפולציה זולה - ההתרגשות של אלתרמן מתרחשת בעקבות חשיפת העובדה שהוא אמר פעם שמאוד קר בסופרמרקט. זאת אומרת: הוא היה ציני, הוא צחק עלינו, הוא צחק על עינת ארליך ועל התוכנית.

"החיים יפים" עצמה היא פרודיה קטנה על "חיים שכאלה", מעין שעשועון אירוח, שבמהלכו נחשפים פרטים מחייהם ועברם של הסלבס המתארחים. בעצם מדובר במדור רכילות משודרג. עבודת התחקיר לא רעה, ובתוכנית הראשונה אפשר היה לגלות גם פרטים שאינם קשורים למיזוג אוויר, כמו למשל שצלם אחד חשב פעם שליאור מילר הקטן הוא ילדה ושענת וקסמן אוהבת להפליץ על גפרורים. אין ספק שאמורים להיות צחוקים, רק שלא ברור למה דווקא עם עינת ארליך.

ברור שהמנחה דווקא משתדלת להשתלב בחברה וברור שבדיחות הדעת שלה נראית מזויפת ומתובלת מדי בשאריות רוחניות מעושה. נדמה שהפעם עינת ארליך הלכה צעד אחד רחוק מדי, יש עליה יותר מדי חמסות ושמני מרפא מכדי שתוכל פתאום להתחיל להתקשקש כמנחת אם.טי.וי פוחזת. מצד שני, חוסר ההתאמה הזה בין התוכנית למנחה הוא בדיוק מה שעשוי להפוך את "החיים יפים" לארליכית קלאסית: בינונית, חביבה ולא מזיקה.


* "החיים יפים" משודרת בערוץ 2 ביום חמישי בשעה 22:15