1. Relaxed Muscle, A Heavy Night With
העתיד של פאלפ אמנם לוט בערפל, אבל גם ככה ג'ארוויס קוקר שהתחתן, נהיה אבא ועבר לגור בפריז - יודע להעסיק את עצמו, וגם אותנו. הוא הקליט שיר עם ריצ'רד הולי לאלבום המחווה ללי הייזלווד, התארח בפסקול שהקליטו הפסטלס לסרט The Last Great Wilderness ובאלבום של ריצ'רד אקס, שיתף פעולה עם מריאן פייתפול, תרם את תרומתו לתקליט האחרון של UNKLE, ואחרי כל זה החליט להפסיק להיות ג'ארוויס הממושקף והמתחכם לזמן מה ולנסות להיות מישהו אחר אולי טיפוס מפוקפק בשם דארן ספונר, סולנה של להקה מפוקפקת בשם Relaxed Muscle.
רילקסד מאסל התחילה בתור סוג של בדיחה (היא גם המשיכה בתור סוג של בדיחה, אבל בדיחה עם דיסק). בהתחלה אף אחד לא ידע מיהם שני הווירדוז המזדקנים מדונקסטר שקוראים לעצמם דארן ספונר ווויין מרסדן ועושים מעין אלקטרו-שיט מלוכלך עם טקסטים מגוחכים. ספונר התראיין רק בטלפון ושמעתי גם איזו הלצה על זה שהפעם היחידה שהוא התראיין פנים מול פנים היתה לעיתונאי עיוור. איך שלא יהיה, אחרי ההופעה החיה הראשונה של הצמד, כל בר דעת יכול היה לר”
2. Muse, Absolution, הד ארצי
צחקנו, נהנינו, עכשיו עוברים למשהו רציני - לאלבום האולפן השלישי של מיוז, שהם כל כך רציניים שלידם רדיוהד נראים כמו הדורבנים. כבר על ההתחלה של Absolution, התקליט החדש של השלישיה הבריטית הזאת, מתבכיין מאט בלאמי בחור יותר היסטרי מבנות טאטו - בענייני חזון אחרית הימים ומתחנן מאלוהים לנס. לא צריך נס, בלאמי, מספיק ואליום.
בהעדר מוחלט של המילה הומור (שלא לומר הומור עצמי) בלקסיקון שלה, זה לא יהיה מוגזם לומר שמיוז היא הלהקה הכי מגוחכת שפועלת כיום, אבל לזכותה ייאמר שהיא יודעת מה היא עושה. Absolution מתחיל באינטרו של עשרים שניות, בו שומעים צעדה מיליטנטית של מגפי צבא! גאוני! ואז, כשנכנסים לקטע השני, הנושא את השם "אפוקליפסה בבקשה" (אני לא ממציאה את זה) מתחילים הפסנתרים מבשרי האסון. משם חופרים מיוז, כהרגלם, עמוק יותר ויותר לתוך תהומות הייאוש והפרנויה (הפעם יותר מתמיד!) על ידי ערבוב כמויות נדיבות של כל טוב מעולם קלישאות האבדון: פסנתרים קיטשיים, גיטרות מטאל בומבסטיות, נפיחות של רוק מתקדם, אסתטיקה &#