פעם גם לי היה מאהב לטיני. זה היה לפני חמש שנים, עת יצאה כריסטופר בניזרי לתור את העולם הגדול. בסיומם של עשרה חודשים של שרוואלים מצאתי את עצמי בבית גדול ביפן. כן, זאת היתה קומונה. כן, היו שם מלא סמים והמון סקס חופשי. וכן, שם גם פגשתי את היימה. להלן, המלדל"ש (מאהב לטיני דה לה שמעטה).
היימה היה הזר הכהה והמסתורי שכל בחורה חולמת עליו. הוא היה ספרדי גבוה עם זקנקן מסוגנן, ועיקר תרומתו לקומונה שלנו היה "ציור אמנותי" על קירות המסדרון. אני מודה. העובדה שהיימה התרכז בעיקר בציור עיניים שלישיות, דולפינים וסמלי פיס עקומים היתה צריכה לעורר את חשדי. אבל אני הייתי מסוממת מאוד, ועיקר תרומתי לעולם התבטאה אז ביניקה מבקבוק מים מינרלים גדול.
לפי כל הסימנים המקדימים, המלדל"ש היה אמור להיות פיצוץ של מאהב. הוא היה, כאמור, כהה ויפה תואר, ומדי לילה אירח על יצועיו דוגמנית אנגליה אחרת. היה קשה מאוד להדוף את הנחשול הבלונדיני הרזה הזה, אבל בסוף מצאנו את עצמנו, אני ובקבוק המינרליים, בחדרו לעת חצות. "עכשיו", אמרתי לעצמי", אטעם גם אני את טעמו של דון חואן דה מרקו. שקשק את הקסטנייטוס שלי, אהובי, צלצל לי בקתרוס".
המלדל"ש התחיל את מעשה האהבה בכמה ליקלוקים לחים במורד תעלת האוזן השמאלית שלי. כן, אני יודעת, זהו וואחד אזור ארוגני. אבל בתום האקט חשתי כאילו אני האיש מאטנלטיס ולא אשה נחשקת. אוזניי המסכנות נמלאו מים, עד שכל מה ששמעתי משם והלאה היה "גור גור גור " עמום. מהר מאוד התברר שהמנדל"ש הנמרץ מתעתד ללחוך כך גם את שאר חלקי גופי. אחרי שהוטבעו ברוק ספרדי סמיך גם עורפי, בטני ושדיי, הבנתי מהיכן מקור משיכתו של היימה לציורי דולפינים. הוא פשוט רוצה לעשות סקס עם אחד, ולכן מלקלק את שותפותיו למיטה עד שיושג האפקט האטלנטי הנחשק. אבל שום דבר, שום דבר, לא הכין אותי לגראנד פינאלה. היימה הטביע אותי בעוד נשיקה סמיכה, נשכב בסיפוק על המיטה והחל לצטט לי קטעים נבחרים מ"האלכימאי".
כך שבמבט מהצד קל להבין מדוע לא נפלתי מהפרסומת החדשה של קסטרו. כל הסלסה הזאת, כל הבחורים עם השפמים הדקיקים, כל אלו כבר מזמן לא פועלים עלי את פעולתם. ובכל זאת, מבט שני הבהיר לי שמשהו שם לא בסדר. והמשהו הזה הוא דווקא הבסדריות הבלתי נסבלת של הקריאייטיב הישראלי.
הכל בסדר בפרסומת של קסטרו. יש את פיית הסקס המושלמת והזערורית סנדי בר, יש סלסה (או רומבה?) מחרמנת, ויש את הטרנד הכי חם של השנה. קובה. כן, יש משהו בקובה שפשוט מצית את הדמיון. דיקטטורים משופמים, סיגרים מגולגלים על ירכיים של בתולות, סימטאות אפלוליות ומלאות הבטחה. אז נכון שמאחורי כל זה מסתתר עוני נורא וגדול, אבל בינינו, למי אכפת? גם בשדרות יש עוני, והוא הרבה פחות פוטוגני מהמתפרות של הוואנה (ע"ע הפרסומת לתפוזינה). כן, קובה היא בסדר גמור. טי אמו מוצ'ו, קובה, בסאמה, מי אמור.
גם הבנתי, למרות חוסר האינטלקטואליות שלי (ככה כותבים את זה, קלינטון 5 מהפורום?), שהבחירה בקובה נבעה מאיזה טוויסט קטן וזדוני בתסריט. קסטרו? פידל קסטרו. הבנתם? לכן הבחור נרתע מסנדי שלנו האירוטית, כי הוא חושש שהיא שליחתו של הרודן. גם הטאץ' של החברה הבלונדינית הצעירה והחנונית הוא בסדר. נראה אתכם בלונדינית בקובה, לא תפחדו אימים?
ובכל זאת, למרות הסלסה של סנדי, והפידל והמה לא, את שמלתה האדומה של סנדי לא אקנה. וזה מאשה שקנתה את המעיל האדום של יעל אבקסיס ברגע שיצא הסרטון המופתי ההוא של קסטרו עם ליאור מילר האקזהביציוניסט (ככה כותבים את זה? קלינטון!!!!!). לא אקנה את שמלתה האדומה של סנדי, למרות שבאדיבות הבמאים הפמיניסטים ראיתי איך היא יושבת על סנדי שלנו יופי יופי (קלוז אפ על ישבנה הקטן וההדוק. קאט לשדיה המתפרצים מהבד).
לא אקנה את שמלתה של סנדי, כי הסרטון של קסטרו הוא לא מה שסרט אופנה אמיתי צריך להיות. הוא לא נועז, הוא לא פורץ דרך, ואין לו, למרות כל המאמצים, טיפה של שיק. אופנה אמורה להיות הדבר הכי חדשני וממציא את עצמו בעולם. אי אפשר לפרסם אותה כמו שמפרסמים מכונות כביסה. כמו היימה שלי, מישהו בקריאייטיב של קסטרו סבל מפליטה מוקדמת. מישהו לא גמר שם, וכל כך, כל כך, חבל.
ולכל המאשימים אותי בביקורת לא בונה - הנה, הצעה קטנה לשיפור. מה היה קורה אם סנדי והלטיני היו רוקדים טנגו? כן, ממש כמו ב"ניחוח אשה", אחד הסרטים האירוטיים בעולם. אז נכון, לא היה תחת וגם לא ציצים, וסנדי לא היתה רוטטת מרוב סלסה כמו מכונת כביסה זעירה. אבל משהו בחושניות, בהבטחה הלא ממומשת, היה אולי עושה את ההבדל הכה חשוב. תקסימו אותנו לאט, תפתו אותנו. זה כל הענין במאהבים לטינים. זה כל הענין בפרסומות.
בואנה ויסטה ציצקעס קלאב
8.3.2001 / 14:18