עטין פופ

החשיפה בגיא פינס כבר הראתה שאין ממה לחשוש. כולם דיברו על הטין-סטארית המיוצרת העברית הראשונה, אותה בונים אנשי מקצוע מיומנים כבר כמה שנים בקפידה רבה. מה גדולה היתה ההקלה כשגילינו שהכל בסדר: היא בלונדינית. ולא רק זה – יש לה שיער חלק ופנים נאות והיא יודעת לזוז כמו באירופה. זה משהו! היינו סקפטיים, אבל לרוני (א.ק.א רוני דואני, שמיניסטית בת 17 מראשון לציון ואחותה הצעירה של השחקנית-מגישה יעל דואני) יש את כל מה שצריך כדי להיות ראויה לתואר טין-סטאר. ואם תעמידו אותה בשורה עם עוד חמש טין-סטאריות אחרות מן העולם, יהיה קשה מאוד לזהות אותה ולהבדיל בינה לבין חברותיה. היא היתה יכולה בקלות להסתתר בפאנל של אטומיק קיטן או גירלס אלאוד.

על עטיפת הסינגל של "סופרסטאר" מצולמת רוני בשילוב מדויק בין הלוק של בריטני ספירז בקליפ של "(היט מי) בייבי וואן מור טיים" – חצאית וחולצת כפתורים לבנה קשורה מעל לפופיק – לבין עטיפת אלבום הבכורה של הילארי דאף – חצאית סקוטית ושיער בלונדיני חלק המתנפנף קלות ברוח האולפן. השיר "סופרסטאר" נרכש מיצרני להיטים מעבר לים, אשר מוכרים את שיריהם בסיטונות וכידוע קנו אותו גם האנשים שעומדים מאחורי זמרת האר נ' בי הבריטית ג'מיליה (כבר לא כל כך בת 17 ולגמרי לא בלונדינית). ג'מיליה עושה איתו בימים אלה חיל במצעדי הבריטי ובתעשיית הצלצולים לפלאפונים. כבר נאמר שאין בגירסתה של ג'מיליה דבר העולה על גירסתה של רוני, ובכלל הגירסה של רוני היא בסדר גמור, שלא לומר על הכיפאק לחלוטין. "סופרסטאר" הוא להיט דאנס-פופ לבני הנעורים על פי כל החוקים, ולאותם חוקים מצייתים גם רוני ואנשיה. הקליפ היה יכול להיראות יותר טוב, אבל אנחנו מבינים את האילוצים וסולחים.

כל הסיפור הזה מעלה כמובן כמה שאלות, כמו האם בני הנוער בישראל באמת זקוקים לכוכבת מקומית מתבוללת (היא נראית כמו גויה!), שכמוה הם יכולים למצוא אלף באם.טי.וי, או שמא הם מעדיפים לקבל את הזוהר שלהם תוצרת חוץ ואילו את הכוכבים המקומיים שלהם הם מעדיפים עם איזשהו ערך מוסף מקומי-אישי שניתן להזדהות איתו. אביב גפן, למשל. כמו כן, צריך לבדוק את המשמעות של מכירת הלהיטים למבצעים שונים במקביל, שכן זה מבטל מראש את המושגים "גירסת מקור" ו"גירסת כיסוי". ובכלל, מה וולטר בנג'מין היה אומר על כל זה.

אחרי שהן שבו את לבי בפינת הייעוץ החיננית שלהן ב"אקזיט", בה הוכיחו כי הקומון-סנס הפוסט-תיכוניסטי, הצפונבוני והאותנטי לחלוטין שלהן, הוא לא פחות אפקטיבי מזה של ורדה רזיאל-ז'קונט, נוחת על שולחני דיסק השדרים החינני של שרונה ודניאלה פיק לשירן "השיר הזה". בהתחלה קצת נבהלתי מהעטיפה, עליה מתנוססות האחיות הצרות בבגדים של פולה עבדול מ-88', כאילו הן באות להתגרות בגלאי מתכות. אבל אחרי שמעתי את השיר לפתע נמצא הגיון מסוים, גם אם קלוש, בלוק האייטיזי המשונה, שככל הנראה קשור להפקת הסינת-פופ האייטיזית שהזריק לשיר אסף אמדורסקי.

"השיר הזה", אותו הלחינה שרונה פיק ואת מילותיו כתבה אמה, מירית שם-אור, הוא המשך ישיר למורשת הלהיטים המשפחתיים של מירית וצביקה. קולה של אחת האחיות, שעוד אין לי את הכלים הדרושים כדי להבדיל ביניהן (בינינו, השנים שהשקעתי בללמוד להבדיל בין אופירה ורווית יוספי לא ממש הוכיחו את עצמן), מזכיר מאוד את קולו של אבא, ובכלל פרנסי הפופ העברי ישמחו לשמוע שהתפוחיות לא נפלו רחוק מהעץ. שרונה ודניאלה הן ללא ספק כל מה שצביקה היה יכול להיות אילו הוא היה נערה צפונית מדור האסקייפ שנולדה עם כפית נירוסטה בפה. "השיר הזה" אמנם לא עומד בשום סטנדרט בינלאומי ולא מתכתב עם שום דבר הנעשה במצעדי העולם, אלא נשמע יותר כמו שיר פסטיגלים המושפע מ"מרי לו" שקיבל במתנה ליומולדת הפקת אייטיז-לייט, אבל אי אפשר להכחיש שהוא שיר פופ חמוד וכיפי.

ניכר שאסף אמדורסקי השקיע יותר מחשבה בהפקה של להיטה החדש של אשתו, מיכל, "מה שתבקש". ואם לא בשביל האשה, אז בשביל לפנק את יושבי הווילה של "פרויקט Y", שהשיר הזה משמש שיר נושא למעלליהם. עם הפקת טימבאלאנד אוריינטלית, מנג'סת אך מרשימה בדרכה, משפרת מיכל אמדורסקי סוף כל סוף את סיכוייה לשמש כתופינית פופ מקומית עדכנית וראויה ולא סתם כדיוות דאנס טראשית כבימים ימימה. גם תמונתה על עטיפת הסינגל – בה היא מתהדרת בפוני שהולך הצידה במקום בתספורת האינדולה-לה-לה המפורסמת – מצביעה על שדרוג סטייל אינטרנציונלי רציני. מיכל אמדורסקי עשתה את הלא ייאמן. עכשיו מחכים למלחמות עם רוני.