מצב רוח טוב

פעם בכמה זמן מגיע סרט שמצליח לתפעל בהצלחה את הטריקים הכי הזולים. לונדון בכריסמס, חתונה מול לוויה, ילד קטן מאוהב, כל אלה. קומדיות רומנטיות הן מכונות משומנות מדי, וכשסוף-סוף מגיעה אחת עם קצת פחות גריז, האפקטיביות שלה מפתיעה.

אין לי אלא להודות מבעוד מועד שבנוסף לחוסר החיבה שלי לקומדיות רומנטיות, אני סובלת גם מחוסר סבלנות בכל הנוגע לסרטים המתפרסים על הרבה יותר מדי דמויות. ב"תמונות קצרות" זה עבד, נכון, אבל חוץ מבעוד שניים-שלושה מקרים העסק הזה נידון לכישלון. והנה מגיע לו "אהבה זה כל הסיפור", שלא סתם מתהדר בשם כה לבבי. מדובר בקומדיה רומנטית גאה, הכוללת כשבעים אלף סיפורי אהבה לאורך שעתיים ורבע.

ובכן, ראו זה פלא. ריצ'רד קרטיס - המוכתר של הקומדיות הרומנטיות, שתיסרט את "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", "ארבע חתונות ולוויה אחת", "נוטינג היל" ולפני זה גם את "מיסטר בין" - מביים לראשונה ומצליח לעשות סרט ממש מגניב, כיפי ומצחיק, ולא נעים להודות שגם רומנטי באופן מאוד מוצלח. מה אומר ומה אספר.

בין הסיפורים הממש משובחים ישנו זה של ביל נאיי כמעין קומבו קית ריצ'רדס-דייויד בואי-רוברט פאלמר, הנאלץ להוציא להיט מסחרה משפיל לכריסמס, של ליאם ניסן כאלמן טרי המנסה לעזור לבנו החורג לזכות בליבה של שירי מיימון הכיתתית, והסיפור העצוב של אמה תומפסון, החוששת שבעלה אלן ריקמן בוגד בה. ישנם גם הסיפור המרגיז אך המוצלח של קאירה נייטלי ("שודדי הקאריביים") והחבר הקריפר של בעלה הטרי, והסיפור של לורה ליני (שמאז הסצינה המטורפת ב"מיסטיק ריבר" אני קצת מפחדת ממנה) והפלאפון. וגם עוד כמה.

הסיפור המרכזי הוא כמובן זה של יו גרנט (בתפקיד יו גרנט) כראש הממשלה טוני בלייר כפי שהבריטים היו רוצים שיהיה (יותר חתיך, יותר רווק, יותר קשוח לאמריקאים), המתאהב באחת מעובדות משק הבית בדאונינג 10. השתלשלות האירועים הרגועה למדי משתפרת פלאים כשבילי בוב תורנטון מתייצב בתפקיד ג'ורג' בוש, באחת ההופעות הכי מצחיקות שראיתי.

בנוסף לכל השמות שהזכרתי כבר, מצטרפים לרשימת הסלבס שלא תיאמן באורכה גם רואן אטקינסון, קלאודיה שיפר, דניס ריצ'רדס, שאנון אליזבת ואחרים שקופצים לביקור. מעניין לקרוא כתבות של מבקרים אמריקאים על הסרט המאוד אנגלי הזה. אחוז ניכר מהם נעלב מהסיפור (המעולה) על הבחור הכעור למדי שיוצא לוויסקונסין כדי לפגוש אמריקאיות שיתלהבו מהמבטא הבריטי החמוד שלו, ורובם גם התעקשו שתורונטון משחק את קלינטון, ולא, חס וחלילה, את הנשיא המכהן. משונים.

נקודת החולשה של הסרט מגיעה בערך בסוף השעה הראשונה, אחרי שכבר הכרנו את כל הדמויות, ועכשיו אנחנו תקועים עם הכורח להתחיל לפתח להן כל מיני תסבוכות. מכיוון שיש אינסוף כאלו, באיזשהו שלב העסק הופך מעט מייגע. אני בשמחה הייתי מוותרת על הסיפור המשעמם עם קולין פירת הסופר שמתאהב במנקה למרות שהם אינם דוברים שפה משותפת, ובצער מסוים גם על הסיפור של הסטנד-אינס בסרט הפורנו, שפשוט אינו הולך לשום מקום. זה היה יכול לקצר את העסק ב-20 דקות חשובות, ואף לאפשר לשאר הסיפורים לנשום קצת.

למרות העניין הזה, נדמה לי ש"אהבה זה כל הסיפור" הוא מהסרטים הכי מהנים שיש עכשיו בקולנוע. רק דמיינו לכם איזה כיף כפול ומכופל יהיה לכם אם במקרה אתם כן אוהבים קומדיות רומנטיות.