סי יו אין קורט

לא הרבה זוכרים זאת, אבל אילנה דיין היא משפטנית מוסמכת, מהמעולות בנמצא. כל כך מעולה, עד שהיא מלמדת קורס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. כל כך מעולה עד שהיא נסעה ל"ייל" היוקרתית, על מלגת לימודים, לכתוב שם את עבודת הדוקטורט שלה. נשמע רציני לאללה, לא? לאללה. אז מה עושה אדם רציני כל כך בביצה הדלוחה של השואו ביזנס? מה יש לה, לאחת העיתונאיות הנחשבות בארץ, לנעוץ מבטים מקפיאים לטלפרומפטר ולהבטיח לשוב "מיד לאחר הפרסומות"?

כבר בראשית ימיה על כיסא המגישה המרופד באולפני מימד קבעה אילנה דיין סטנדרטים ברורים לעבודתה העיתונאית: אין לה כל נגיעה בבימוי הכתבות, בעריכתן או בשכתובן. האמירה האישית והאינטלקטואלית שלה מסתכמת ב"הן" מאשר לתחקירנים, העיתונאים והבמאים הממלאים את "עובדה" בתוכן. היא בוודאי מאשרת תקציבים, בוודאי משתתפת בישיבות מערכת, בוודאי מכהנת כצנזור/עורך על, וכמובן – הקרם דה לה קרם של מעורבותה העיתונאית - קריינות רצף מהטלפרומפטר. נשוב מיד לאחר הפרסומות. בפעם האחרונה שבדקתי במונחון שלי לתקשורת, זו לא עיתונאות.

ועכשיו עידית מקצוע העיתונאות פורשת לה לטובת פסגות חדשות, צמרות תקשורתיות קורצות יותר. מה באופק – בערוץ החדשות הייעודי – ניהול חטיבת ה"נשוב מיד לאחר הפרסומות" במסווה של מחלקת חדשות? הקונצנזוס הישראלי מוכה רגשי הנחיתות התרבותיים ורגשי ההכאה השוביניסטית על חטא זקוק לאילנה דיין כמו עלה תאנה לאזורים שהצניעות יפה להם. בדרך למצפון הנקי איבדה דיין את האיכות הגולמית שלה, שהבדילה אותה מאחרים, ואז, במחי שלטוט, היא נעשתה מבלי שתרגיש לעוד פרצוף על המסך, לעוד אלי יצפאן במסווה של תוכנית תחקירים, לעוד דודו טופז בכסות של סופט ניוז, לעוד רפי גינת נעדר זקן ומבט רב כלאי, או בקיצור - למגישה הכי הכי הכי אהובה על מסעודה משדרות.

ואם תשאלו אותה, בוודאי תאמר שמוטב לפעול כנגד המערכת מבפנים מאשר להתבכיין עליה מבחוץ. כן, בטח, וזו גם הסיבה שהיא שורדת כבר כמעט עשור בפריים טיים.