1."My Morning Jacket, It Still Moves, הד ארצי
באופן עקרוני להקות עם חדוות ג'ימג'ום גדולה מדי ונטייה לסולואים ארוכים זה תמיד דבר מסוכן, אבל למאי מורנינג ג'קט צריך לסלוח, כי אלבומם החדש, It Still Moves, מוכיח שהם אחת הלהקות הטובות ביותר שפועלות כיום באזורי האלטרנטיב-קאנטרי (עם כל חוסר חיבתם למושג). מכיוון שאת שני תקליטיהם הקודמים הם הוציאו בלייבל העצמאי "דארלה", לא הרבה אנשים מכירים את החמישייה הזאת מלואיסוויל, קנטאקי, שם גדל גם אחד, וויל אולדהאם (הפאלאס ברדרז). לרגעים באמת אפשר להשוות את מאי מורנינג ג'קט לאולדהאם, כמו גם לספרקלהורס, פליימינג ליפס, גראנדדי וכל האחרים. ברגעים אחרים הם מזכירים את להקות הסאותרן-רוק הגדולות של הסבנטיז, כמו האחים אולמן או לינירד סקינירד, אם כי ממש לא במובן הקינגס אוף ליאון של המילה.
מאי מורנינג ג'קט מערבבים בלוז-רוק, פולק-רוק וקאנטרי-רוק, ניל יאנג, The Band והגרייטפול דד, וברגעיהם החזקים ביותר האינטרפרטציה שלהם היא חולמנית, שו-גייזרית, אפלולית ומהורהרת. ג'ים ג'יימס, הסולן, שקולו הגבוה מוצף באפקט מהדהד וחולמני, כותב שירים מלנכוליים ומקסימים שנמשכים כמעט לנצח וממלאים את הראש בתמונות של עיירות אמריקאיות שכוחות אל, ריח של פאי תפוחים, שמים פרוסים מעל ועוד מיני דימויים רומנטיים שאין לנו מושג קלוש עליהם, אבל ראינו בסרטים. It Still Moves הוא תקליט למי שמיתוס האמריקנה הגדול עושה לו את זה. אפילו רון מיברג יכול למצוא כאן את מבוקשו.
2. "Aqualung, Still Life , הד ארצי
לומר על מישהו שהוא מושפע מרדיוהד זה לא דבר כל כך חד משמעי כמו שזה נשמע. לעומת מיוז, עליהם דיברנו פה לאחרונה, Aqualung (שהם בעצם סינגר-סונגרייטר בשם מאט היילז) נשמעים קלילים כמו בריזת אחר הצהריים נעימה, ובכל זאת הטאץ' הרדיוהדי, שחודר לכל חור בשנים האחרונות, מורגש. גם היילז אוהב להתבכיין, אבל לזכותו ייאמר שהוא עושה זאת בצורה צנועה, רגועה וכלל לא נפוחה והיסטרית, כאשר הוא ישוב בצורה תמידית ליד הפסנתר. בתקליטו החדש, Still Life, הוא נעזר גם ברשימה ארוכה של כלים חיים שמתערבבים יחדיו כחלק מההפקה העשירה, המוקפדת והמאוד נעימה לאוזן של התקליט, שלעולם לא מעצבנת או מפתיעה או מקפיצה את המאזין, אלא זורמת איתו בנעימות מלנכולית אך אופטימית. בורינג.
סיפור הרקע של Aqualung הוא כזה: היילז התחיל את דרכו כילד פלא בתחום המוזיקה הקלאסית, היה חבר בשתי להקות בריט-פופ כושלות והתפרנס מכתיבת מוזיקה לפרסומות, עד שפרץ לתודעה בזכות בלדה נוגה ורגישה בשם Strange and Beautiful שכיכבה בפרסומת לחיפושית. מופתע ממזלו הטוב, הוציא היילז מיד אלבום שלם של שירי פסנתר עצובים על אהבות נכזבות וכו'. על אף פשטותם, חלקם הזכירו מאוד את רדיוהד. ברור.
הבשורה הטובה היא שהתקליט החדש של Aqualung, Still Life, מוצא את היילז במצב רוח יותר אופטימי, בעיקר בסינגל הראשון, Brighter Than Sunshine, שהוא גם הקטע הפותח את האלבום. למרות השם, לא מדובר פה באופוריה של פריימל סקרים בתקופת "סקרימדליקה", אלא בשיר אהבה רך ונעים לימי החורף. מאט היילז משדר אלגנטיות רומנטית נוסח מקסימיליאן הקר, ניכר שהוא אוהב את הביטלס והוא בטח יישמע טוב לכל מי שאוהב את קולדפליי.
3. "Cooper Temple Clause, Kick Up The Fire, And Let The Flames Break Loose, הד ארצי
בראשית השנה שעברה הוציאה חבורת בחורים מרדינג, הקוראים לעצמם הקופר טמפל קלוז, אלבום בכורה בשם See This Through And Leave. כמו הרבה אחרים גם הם רצו להחיות את הרוק הבריטי, אבל לרגע לא היתה להם כוונה לצאת למלחמה עם נשק קונבנציונלי. במקום להיצמד לז'אנר כלשהו החליטו קופר טמפל קלוז לשים בבלנדר כל מה שהם יכלו למצוא רוק, מטאל, פאנק, טכנו, רעשים, צפצופים, בלדות, גויאבות. יצא בלגן גדול יותר מהפעם בה הם ניסו את אותו הדבר עם צפרדעים. אבל אנשים אהבו את הבלגן הזה. הם קנו את התקליט ובעיקר פקדו את ההופעות. הסיכוי למצוא הופעה של הקופר טמפל קלוז בפסטיבל רוק בשנה האחרונה היה זהה לסיכוי למצוא בו בירה חמה. כל מי שאיבד נעל או שבר חולייה בגב במהלך הופעה שלהם נשבע לשים את הכסף על התקליט השני, והוא ודאי ישמח לשמוע שהוא מביא איתו עוד יותר תוהו ובוהו מהראשון. Kick Up The Fire, And Let The Flames Break Loose, כמו שאומרים הקופר טמפל קלוז.
אחרי דקות צלילה ארוכות ועמוקות כמו של ספיריצ'ואלייזד פתאום מגיעות עליות היסטריות כמו של מיוז, לאו דווקא בסדר הזה. הקופר טמפל קלוז מזמינים אתכם לאבד שיווי משקל בכיף עם התפרצויות נוסח אטארי טינאייג' ריוט, גיטרות בוערות, ציפצופיישן בלתי מזוהה, אלקטרוניקה, קקפוניה ושוב שקט. ושוב טירוף מטרוף, פרוע, משתולל, סוער ובלתי מרוסן ומדי פעם סתם קצת בריטרוק. הרשו לי לרגע לצטט את הקומוניקט המצורף: "לכו להזדיין רדיוהד! כרגע עשינו את התקליט החדשני, קורע הז'אנרים, האקספרימנטלי, המטורף, מפוצץ התחת והפאקינג עצום ביותר שיצא אי פעם בהיסטוריה, ותום יורק יכול למצוץ את הזין הענק שלי!". אני לא חושבת שמישהו מחברי הלהקה באמת אמר את זה זה רק מה שאנשי חברת התקליטים (באנגליה, לא אצלנו) שמנסחים את הקומוניקטים האלה אמרו לעצמם שקופר טמפל קלוז היו צריכים להגיד. אם הם לא היו מפחדים מתום יורק.
איך שלא יהיה, הכוונה ברורה. ולמי שמתבלבל, הרפרנס לרדיוהד ממש לא בא מאותו כיוון אליו התכוון הבחורצ'יק מ-Aqualung (כאמור, רדיוהד פנים רבות להם). התקליט השני של קופר טמפל קלוז כולל הכל, עם תוספות. הוא מאוד כאוטי, אבל כאוס זה מה שהם טובים בו. אלוהים רק יודע למי יש כוח לזה.