מאוסף התשבוחות שהרעיפו בפסטיבל חיפה ובעיתונים אפשר היה לחשוב שהנה קם לו עילוי חד פעמי, לפחות דייויד לינץ' הישראלי. אך צפייה בדרמת הטלוויזיה "רינה ואריק לנצח" איששה את חששותי הסמויים: חמוד, לא רע, משחק מדהים (טוב, מה רציתם, דרור קרן), אסתטיקה מעודכנת, קצת כמו בפרסומות, תאורה מושקעת, סביר, מצחיק, שוב חמוד, נו, נו, אבל מה?
את דרמת הטלוויזיה החביבה והשובה הזו כתב וביים שי קפון, המוכר לכולנו כוויצמן הפרחח מ"עניין של זמן" (המוצלחת לז'אנרה) ו"עשרים פלוס" (המביכה לכל ז'אנר שהוא). על סמך הבימוי המקצועי, התאורה המושקעת והצילומים היפים והמקוריים של "רינה ואריק" עולה שהבחור באמת יודע לעשות הרבה יותר מלהסתובב בג'ינסים קרועים תוך שהוא מתחצף למורים, ובאמת מגניב בשבילו שצלח את הסבת המקצוע. אבל מכאן ועד להכתרת הדרמה הזו כנפלאה, ומכאן ועד לתלות בה את הסיבה להיות מנוי לכבלים, עוד ארוכה הדרך ורבה.
למי שלא צפה: מדובר במונולוג זרם-תודעתי רצוף בן חמישים דקות מפי אריק (דרור קרן), גבר נוירוטי בטירוף, חצי חנוך לויני חצי שיפוצ'ניק, היסטרי ופאסיבי, שמפחד מנשים. אלה עבורו הן מפלצות שתלטניות וחסרות לב שצריך לעשות הכל כדי לרצות אותן. יום אחד החברה שלו, רינה, נאלצת לעבור ניתוח, ואריק מגלה את האושר שבלהיות לבד. לכל אורך הדרך משתף אריק את המצלמה במחשבותיו הכמוסות והמביכות ביותר.
אלמלא המשחק המדהים והטוטאלי של דרור קרן (הוא בעצם השחקן היחיד בסרט, כל השאר הם פחות או יותר ניצבים), זה לא היה מרשים כל כך. קרן נכנס לגמרי לדמות המפוחדת והמסוכסכת של אריק ומוציא ממנה את המיטב . אבל יש מקומות בהם הדמות הופכת קטנה עליו, רגעים ארוכים שבהם המונולוג סתם חוזר על עצמו והסאב-טקסט מושפרץ עד שלא נשאר טקסט. כל האמת נאמרת בפנים, וזה לא מותיר לצופה שום דבר לחשוב עליו. בסופו של דבר מדובר בדמות, אמנם מעניינת, אבל די שטחית ותקועה. כל מה שאנחנו יודעים על אריק כעבור 50 דקות, ידענו כבר בדקה הראשונה. והצילומים המרשימים? זה מתחיל להיות משונה כשיותר מדי סצינות מזכירות יותר מדי פרסומות וכשמתברר שהשיפוצניק גר דווקא בתוך איקאה.
אז יוצא מהסרט שקרן הוא בן זונה של שחקן שאין די במילים כדי לתאר את גדולתו, ושקפון גם הוא במאי מוכשר בהחלט, אולם התוצר אליו מתנקזים שני אלמנטים אלה קטן מסך חלקיו. מה הסרט הזה אומר? לשם מה התכנסנו? מה הוא מביע? ואם להקצין - למה בכלל צילמו אותו? אם זו אמירה על "הגבר הישראלי" או "הגבר" בכלל - אז היא שטחית, טיפשית ומקוממת. אם זה משהו אחר, אז אני לא מצאתי אותו שם.
על כן אני נאלצת לפסוק ש"רינה ואריק לנצח" הוא לא הרבה יותר מאשר פאן טלוויזיוני לא רע. בנוף המקומי זה אמנם נחשב ללא מעט, אבל שיממון כללי הוא סיבה די גרועה להנמכת ציפיות. אם זו הדרמה שאמורה לאייש את עמדת הקצפת והדובדבן של הפקות המקור בטלוויזיה שלנו, אז... כל הזין.
ולסיום, הרשו לי, רק קושיה קטנה: עד ל"האסונות של נינה" לא פגשתי אדם או דמות הנושאים את השם המשונה חיימון. "רינה ואריק לנצח" היא הפעם השנייה תוך כמה חודשים שאני נתקלת בכינוי הזה, ובשני המקרים מדבר בגברים עם גבחת. אם חייזרים היו צופים ביבול הישראלי המצולם של השנה האחרונה הם ודאי היו חושבים שחיימון הוא אחד השמות הנפוצים במדינה. ורציתי לשאול את כל מי שיהיה מוכן לענות - האם מדובר בסימבול לאומי רב משמעות שאינני מכירה? ואם כן - מהו?
* הסרט "רינה ואריק לנצח" שודר ביום ראשון ב-21:15 בערוץ 3 בכבלים, במסדרת פרויקט "ראשון בדרמה"
חיימון מוסיף המון
24.11.2003 / 10:21