עזרת נשים לוהטות

"היום אסע מפה/ וארגיש את השמש בשיערי/ סוף סוף חופשייה להיות מי שאני רוצה להיות/ מי זאת, לא ממש אכפת לי/ כי יש לי חברים שאוהבים אותי/ שמים כחולים מעלי/ שיערי הבלונדיני בכל מקום" (מתוך "סוויט סיקסטין" של הילארי דאף)

הילארי דאף הגיעה לפרקה. היא בת 16 ואחרי קריירה טלוויזיונית ארוכה בדמותה של ליזי מגווייר וסרט קולנוע בו הופכת מגווייר הנ"ל לכוכבת פופ איטלקיה ללילה אחד – סרט שנועד כמובן להדגים את כישוריה המוזיקליים של דאף ולהכשיר את הקרקע לקרוסאובר הגדול שלה – הגיע הזמן לתקליט הבכורה. בהנחה שלא מחשיבים את תקליט הכריסמס מבית היוצר של דיסני שהיא הוציאה על הדרך.

מנקודת המבט של הילארי דאף, "מטמורפוזיס" הוא הצהרת העצמאות שלה. עד כמה שניתן להיות עצמאיים בגיל 16, כמובן, ודאף היא האחרונה שתנסה ליטול לעצמה חירויות בכוח. דאף היא ילדה טובה עד הסוף ובניגוד לבריטני ספירז, עושה רושם שלה ייקח עוד כמה שנים טובות עד שתתחיל לנענע את הטוסיק או להראות את הציצקעס, אם בכלל.

מבחינה מוזיקלית "מטמורפוזיס" הוא תקליט קליל ואוורירי, המשלב פופ עם רוק-מפרספקטיבה-של-טיני-בופר (אבריל לאווין סופר-דופר-לייט עם קצפת מעל). וגם מבחינה תוכנית, מדובר במוצר נקי, מתקתק וחסר כל התפרצויות מיניות שצריכות להדאיג את ההורים. הטקסטים שדאף שרה הם אופטימיים ומעודדים, וגם כשהם מודים ששנות ההתבגרות עלולות להיות קשות, הם מדגישים שלעולם אסור להתייאש. כל זה נעשה כמובן בעזרת הרבה מטאפורות של ציפורים ותעופה.

אצל הולי ואלאנס, לעומת זאת, לא תמצאו מטאפורות על ציפורים. היא הרבה יותר בקטע של משחק-מקדים בוטה, מה שאומר טקסטים שמתייחסים לחלקי גוף שונים והתגובות הכימיות המתקבלות אצל המאזין כשהוא מדמיין חלקים בגופו מתמנגלים עם חלקים בגופה של הולי ואלאנס. העטיפה הפנימית נדיבה בעזרים חזותיים. כשמחברים אחד (טקסטים כמו "מותק, בוא לכאן ותטעם אותי/ תרגיש את שפתי וקח אותי עמוק לתוך זרועותיך/ אתה מהפנט אותי/ אני מדמיינת את עורך נמס לתוך שלי...") ועוד אחד (העלמה וואלאנס מדגימה בגופה את פלאי הגזרה הנמוכה, אבל לא בג'ינס, אלא בתחתונים), העניינים ברורים. "תיפתח, אני נכנסת/ נחקור את החטא הקדמון/ תיפתח, אני נכנסת/ תשכב לאחור". רק שנייה, בובה, אני רק צריך להזיז מפה את עיתוני סוף השבוע.

ואלאנס – שחקנית/דוגמנית אוסטרלית צעירה ומדליקה ממוצא יוגוסלבי – החליטה ללכת בעקבות קיילי מינו ונטלי אימברוליה ולנצל את פרסומה כשחקנית באופרת הסבון הנצחית "שכנים שכנים" כדי להשיק קריירת פופ בינלאומית. שנה שעברה היא עשתה את צעדיה הראשונים בתחום בהצלחה לא מבוטלת עם הסינגל "קיס קיס", קאוור ללהיט הטורקי "סימאריק" של הג'ורג' מייקל של טורקיה, טרקאן, שזכה לכמה וכמה ביצועים ברחבי העולם עד שואלאנס הפכה אותו ללהיט ענק ובעזרת הרמיקסים הנכונים גם הרעידה איתו רחבות באיביזה רבתי. הקליפ הלוהט, בו נראתה הולי במערומיה ("לא הייתי לגמרי עירומה, לבשתי ביקיני בצבע עור!") גם הוא לא הזיק.

אחרי תקליט הבכורה שלה, “Footprints”, שיצא בשנה שעברה, חוזרת ואלאנס עם תקליט שני, לוהט בהרבה. הביטו נא בעטיפה: קלוז-אפ של הולי בשיער סתור, עפעפיים כבדות, ליפגלוס ורוד, שפה משורבבת ואצבע התחובה לפיה ובשום פנים ואופן אינה משתמעת לשני פנים. הסינגל הראשון “State of Mind” – על שמו נקרא גם התקליט השלם – הוא להיט אלקטרו-פופ סוחף עם השפעה אייטיזית נעימה. אם לצטט את מורן אייזנשטיין: "זה מידבק". התקליט השלם הולך בעקבותיו ומגיש את ואלאנס הלחששנית בעטיפת דאנס-פופ מופקת היטב ונוטפת הורמונים. עכשיו יש לה רק בעיה אחת: התקליט החדש של קיילי.

השוגאבייבס זה כבר לא מה שהיה פעם. את זה אפשר להסיק כבר מהסינגל הראשון מהתלקיט החדש. “Hole in the Head” הוא לא שיר רע. הוא אפילו שיר טוב ומלהיב בדרך המוכרת של השוגאבייבס, שיש להן את הדרך הקולית הזאת לשיר בשיא האדישות את הלהיט הכי מקפיץ שנקרה בדרכן, אבל הצרה היא שהוא לא משתווה לחד פעמיות של “Overload”, “Round Round" או "פריק לייק מי".

בדיוק את אותו הדבר אפשר לומר על האלבום השלם, “Three”, שהוא השלישי בכלל והשני עם היידי ריינג' שהחליפה את שיבון דונהיי. כל הדברים בגללם התאהבנו בשוגאבייבס חוזרים שוב בתקליט החדש, אבל הם כבר צפויים ולא מחדשים דבר.

התקליט נפתח בסינגל המדובר ומשם ממשיך לשיר בשם “Whatever Makes You Happy”, בו הן חוזרות לשטיק הבוטלגים/מאש-אפ/בסטרד-פופ מימי "פריק לייק מי". הפעם הן שרות מעל לסינתיסייזרים מלהיטו של סליי פוקס מ-86', “Let's Go All The Way”. התוצאה הפעם לא מבריקה, אבל זאת הזדמנות טובה להיזכר בלהיטו המצוין של פוקס, שפשוט בושה וחרפה ששכחנו אותו. נו, מזל שמישהו זכר.

לצד שפע של דאנס-פופ סטייליסטי וקר עם נגיעות של היפ-הופ, אר נ' בי ואפילו טאץ' אוריינלטי (בשיר “Million Different Ways”), יש בתקליט גם כמה בלדות כמו “Caught in a Moment” ו"מאיה", שהן אמנם יפות, אך לא מרגשות כמו "סטרונגר". השיר “Conversation's Over” מזכיר את “Pure Shores” של אול סיינטס – להקת הבנות אליה נהגו להשוות את השוגאבייבס בתחילת דרכן – אבל האמת היא שהוא רחוק מלהתקרב.

על האלבום החדש עבדו הנערות הזעפניות עם מיטב הכותבים והמפיקים במקצוע, ונעזרו באנשים מאחורי כולם (כולם זה אומר מינימום רובי וויליאמס, וויטני יוסטון, מדונה, פינק וכריסטינה אגילרה). התוצאה אמנם לא מביישת את המוניטין של השוגאבייבס, אבל תוקעת אותן באותו מקום.