קיסר על הזמן

הרעיון העומד מאחורי סרטי דיסני של השנים האחרונות היה פשוט. קח סיפור מוכר, עבד אותו לסרט מצויר, חדד את הצדדים (טוב ורע), הוסף לכל צד עוזר מגוחך שייתן סלפסטיק וקומיק רליף, החתם זמר סלב שיספק פסקול להיט ושגר בדיוק בזמן לחג המולד. עבודה עם מתכון, מוצלח ככל שיהיה (ואחרי הכל, זה המתכון שהצמיח את "אלאדין" המעולה), היא דבר מסוכן לכל הדעות, ולא רק מהבחינה האמנותית. גם תותים אפשר לתעב אחרי עונת זלילה. כך קורה שדיסני מייצרת בשנים האחרונות כשלונות על ימין ועל שמאל. "הקיסר נפל על הראש" הוא עוד אחד מאלה, עם יוצא אחד מהכלל – הוא גם מצויר ברישול מדהים.

ההפקה של "הקיסר נפל על הראש" ארכה שש שנים. מאיירים באו והלכו, במאים הצטרפו ונעלמו, סטינג הוחתם ופוטר, התסריט - שאמור היה לתת גירסה שנונה של "בן המלך והעני" - שונה ללא הכר. הסרט הפך מ"אימפריית השמש" ל"הקיסר נפל על הראש", והמיליונים נשפכו בצורה בלתי מבוקרת. זה ההסבר היחיד שאוכל לתת לחוסר העקביות האסתטי של הסרט הזה - מן הסתם תוצאה של אין ספור מחיקות, הוספות והשתדלות לעמוד בדד-ליין כלשהו. כי למרות שהדמויות של "הקיסר נפל על הראש" מצוירות כמו שצריך (שש שנים, אחרי הכל), הרקעים (והעובדה שאפשר להצביע בבירור על הרקע כאובייקט בפני עצמו) מביכים, חד ממדיים ולא יאים לסרט אנימציה המופק בעידננו. מילא אם הדלות בקומפוזיציה היתה מלווה את כל הסרט, אז היתה מתאפשרת טענה למינימליזם ("דיסני מחליטה להיות האל הארטלי"), אבל המחדל הזה מלווה רק חצי מהסצנות, ועל כך נאמר - הדבר היחיד שמדכא יותר מלקבל תבשיל קר לארוחת ערב הוא לקבל תבשיל שחומם במיקרו, דהיינו חצי חם – חצי קר.

למרות שמדובר בסך הכל בסרט מצחיק ומרגיע, "הקיסר נפל על הראש" הוא חוליה נוספת ברשימת הכשלונות המעצבנת של אולפני דיסני, שפעם שימשו כמרענן הרשמי של עולם האנימציה והיום לוקים בשמרנות דוגמטית, מסחריות קונספטואלית והעדר יומרות אמנותית. פויה!