סוחבים

לאחרונה נתפרסם סקר לפיו 67 אחוזים מהאנשים בגילאי העבודה בישראל "רק שורדים", וכי מבחינתם "אין משמעות לחיים שלהם". לא רק נתוני הסקר אלא עצם הצבת השאלה מלמדים על אווירה אקזיסטנציאלית-משהו בקרב משיבי הסקרים והסוקרים גם יחד. הפרשנות המיידית תקשר בין המצב הכלכלי-חברתי ובין המצוקה הקיומית. אולם ידוע שדווקא בתקופות משבר משכילה הנפש למצוא את תעצומותיה. ולמרות זאת, 67 אחוזים, כאמור, דיווחו על חוסר משמעות לחייהם.

האקזיסטנציאליזם כאופנה תרבותית היגר לחופי ארץ הקודש בשנות השבעים. בטרם פרץ הפוסטמודרניזם כבון-טון אקדמי, התגלגל האקזיסטנציאליזם לביטוייו בין כל שני דוברי עברית מתוחכמים. בערך באותה תקופה ביקר ז'אן פול סארטר באוניברסיטת תל אביב. ההמון צמא הדעת גדש את האולם הגדול בגילמן, כולל המדרגות והיציעים. לעומת הרצאתו האחרונה של דרידה באוניברסיטה העברית, בהרצאה של סארטר כנראה לא קמו באמצע.

את שובו היחסי של האקזיסטנציאליזם ארצה אפשר לסמן גם בצאתו לאור של הרומן "ריטואלים" (כתר), מאת הסופר ההולנדי סם נוסטבום. הרומן ראה אור כבר ב-1980, ואכן בקריאה ראשונה הבחירה לתרגמו ולהוציאו לאור דווקא עכשיו נדמית מתמיהה. גיבור הרומן משוטט בעולם ללא משמעות, כמתבונן חסר השפעה שהינו עד בלבד לתופעות החולפות. אדם תלוש, חסר זיקות חברתיות. נדמה שהגיבור המנושל ממשמעות הוא אזרח מוכר מדי בספרות העולמית, וכדאי למנות כאן את השפעות סארטר ולא פחות ממנו את קאמי. בהרהור נוסף, דומה שהאדם שנזרק אל העולם ונמצא בהכרח לבד, יתערה בישראל של כאן ועכשיו על נקלה.

ואכן נדמה שההשקפה עמה נפתח "המיתוס של סיזיפוס" לקאמי - "בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות" – היא-היא השקפתו של איני וינטרופ, גיבור "ריטואלים". לא בכדי נפתח הרומן ביום שבו איני וינטרופ תולה את עצמו בשירותים של ביתו. זהו רומן גדוש מתאבדים וטקסים, ולא פעם מצטלבות הדרכים, לקראת טקס ההתאבדות הגדול והמפואר, האקורד האחרון והמכלה במערכת הטקסים שמרכיבה את היומיום. אי לכך ברור מדוע התאבדותו של איני נכשלה. מי שתולה את עצמו מתוך דחף בשירותים, מבקש להתאבד באורח קפריזי וכלל לא באורח טקסי ומלא כוונה.

העולם של "ריטואלים" מורכב מטקסים, חלקם טקסים רשמיים מוכרים כמו הסקרמנט הנוצרי או המניין היהודי, ואחרים הם טקסים אישיים של הגיבורים, שמתפקדים כמעין נותני משמעות ובה בעת כסדים ששמים האנשים על עצמם. הטקסים מסייעים לדמויות להשתבלל בתוך יקום פרטי, כבמצודה עשויה ממחוות שחוזרות על עצמן. כמו בטקס תה אינסופי. גם האירועים חסרי השליטה בחייו של איני וינטרופ, כמו עזיבת אשתו, מנומקים על ידו כחלק ממערכת חוקים וטקסים. מלבד איני קיימים ברומן אב ובן, מנותקים זה מזה ומן העולם החיצון. שניהם מקיימים, כל אחד לעצמו, מערכת טקסית פרטית ומדוקדקת. האחד מבצע את הטקסים סביב הזמן ויחידותיו, האחר סביב טקס התה היפני, תוך חיפוש אחר עריכת הטקס המושלם. הטקסים, יש להבין, אינם יוצקים משמעות בחייהם, כפי שנוהגים לטעון סוציולוגים ועורכי חגים קיבוציים. הטקסים הם דווקא המכשיר המדויק ביותר להבין עד כמה המציאות דוממת, חסרת השגחה וחסרת הסבר. כל נימוק לעשיית הטקס אינו מספיק, מלבד הטקס עצמו. כשהחיים נתקלים בטקס וכשהדם עצמו זורם, ולא היין בתור דם מטאפורי - נשבר הכלי. תם הטקס. קוראי "ריטואלים" נתקלים אם כן בעולם מנוכר, חסר רחמים או הסבר, מלבד, כמובן, האיון העצמי.

כניסתו של ספר מדכדך אך משובח כ"ריטואלים" לרשימת רבי המכר יכולה להעיד, אולי, על חזרתו של החיפוש הנואל אחר משמעות החיים, והפעם דווקא לא במחוזות הניו-אייג' אלא במחוזות הספרות היפה. וכדרכה של ספרות משובחת, גם כאן הדרך, כלומר הקריאה עצמה, היא שנושאת משמעות. אגב, 33 אחוז מהמשיבים על הסקר הנזכר לא הביעו עניין במשמעות החיים.