כמה מעלות מחר בקלאב הוטל לוטרקי יוון?

* המאמר מתפרסם בגיליון הראשון של המגזין "קאט"

דני רופ מספר באוטוביוגרפיה "איש התחזית" את האנקדוטה הבאה: "במלחמת המפרץ הראשונה, ב-91', היינו יושבים כל יום, אהוד (יערי) ואני, ומנתחים את נתוני הלוויין ממערב עירק. עננות כבדה הצביעה על אפשרות של שיגור סקאדים. במקרה של שמים בהירים, לעומת זאת, הנחנו שהמפעילים ירדו למחבוא. כפי שהתברר בדיעבד, הצלחנו לא רע. חזינו כמעט את כל השיגורים. זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה בינינו, שנמשכה גם לאחר העבודה ובשנים שבאו אחר כך..." (עמ' 54, הוצאת ענן. בדפוס). אנקדוטה מאלפת זו, העוסקת בשני מנחשים - האחד קורא בעננים, האחר קורא במחשבות - יכולה ללמד רבות על שיתוף הפעולה בין התחזית לחדשות. עם זאת, אין היא אלא קצה הקרחון של מה שקורה בפועל במרחב הסימולציה הטלוויזיוני, בתוך האולפן ומחוצה לו.

נהוג להתייחס לתחזית כתוספת תמימה, שולית, למהדורה. היא מודבקת אל האייטמים שקדמו לה בסמול טוק חייכני. רופ מעדיף כדורגל; חיים יבין, איש האנדרסטייטמנט, שואל את החזאיות, "מה נלבש מחר?". מטרתה המוצהרת של התחזית היא לספק אינפורמציה על איתני הטבע, וגם, מדוע לא, לבדר, לפוגג במעט את המתח והדרמה שהביאו עימן החדשות. ובניגוד לשאר הכתבות במהדורה, גם הצופה הדרוך ביותר לא יוכל להאשים אותה בהתערבות בנושאי הסיקור שלה. אחרי הכל, האם מישהו חושב ברצינות שהחזאי יכול להשפיע על הגשמים והרוחות והתנאים הקשים שישררו מחר באזורים ב' וג'?

לפני שאתם עונים אוטומטית בשלילה, חשבו רגע. כשאנחנו מביטים למעלה ורואים עננים מתקדרים, כשאנחנו יוצאים החוצה וחום מהביל של אוגוסט מתקיף אותנו, הראשונים שאנחנו פונים לעזרתם בניסוח והבנת החוויה המתרגשת עלינו הם החזאים. שליטתם במושא הסיקור שלהם היא מוחלטת, ואין לה אח ורע בשום אייטם חדשותי אחר. הם חתמו איתו בלעדיות כבר לפני הרבה שנים, ומאז הוא מדבר בתקשורת רק דרכם, חוץ מבערוץ 10, שמשיקולי תקציב בחר לדברר ישירות את בית דגן. אין ספק, החזאים מדובבים את מזג האוויר, מספרים את הסיפור היומי שלו, ובתור שכאלה, הם למעשה אדוני המתרחש.

מה עושים החזאים עם הזכות שנפלה בחיקם, זכות שהיתה שמורה פעם רק לחכמי הדת והכוהנים? את הברקים של זאוס והגלים של פוסידון וחרון האלוהים המשתבר כרעם, שהיו כה סוגסטיביים, מפתים, עשירים מטאפורית, החליפו נציגיהם הטלוויזיוניים בהכללות עמומות, מופשטות, אווירתיות, שאינן מתחייבות לכלום ולכן צודקות תמיד: "מעונן חלקית", "בהיר", או הקטגוריה החדשה החיננית של ערוץ 10: "מזג אוויר מרפסת". הימורי סרק שכאלו אפשר, כידוע, להוציא גם בקריאה בקפה או בזקירת אצבע רטובה נגד הרוח.

כגיבוי וכהצדקה לכך שאינם סתם מנחשים, לוטים בערפל, משתמשים החזאים בנתונים מספריים, מדעיים. טאץ' מודרני שכזה. כידוע, מחר יהיו 26 מעלות במישור החוף ו-28 בהרים, ובאילת - 34 מעלות. הדיבור על הטמפרטורות יוצר שפה המהלכת עלינו קסם, באובייקטיביות ובדיוק שלה. שפת החדשות אוהבת דיוק, דיוק מדומה כמובן. מטרתה היא סידור המציאות מחדש למול שטף האירועים הכאוטי שהיא מסקרת. הצופים משתפים איתה פעולה משום שאינם יכולים לסדר את הכאוס הזה בעצמם. מכאן נבנות ההכחשות הגדולות של הצפייה. התחזית מספקת ממוצעים מתמטיים, וכך עושה גם הסוקר הפוליטי, בן בית אחר במהדורה. האמונה העיוורת בסקרים, למרות הידיעה את מופרכותם, איננה שונה מההתקבלות הטבעית של שפת הטמפרטורות. כולם יודעים שהטמפרטורות נכונות אך ורק לצל של גגון האסבסט בתחנות המדידה של השירות המטאורולוגי בצהרי היום. וכולם גם יודעים טוב מאוד שמישור החוף או ההרים אינם אזורים הומוגניים, אלא מיליון בתי אב ועסקים ומכוניות ורחובות וכבישים ושדות וגנים וחנויות שבכל אחד מהם נמדדת טמפרטורה אחרת, אבל עם זאת כולם מאמינים בבלוף המטאורולוגי הזה.

החזאי כמעצב אקלים? כאשף סטטיסטי? כשחקן פוליטי? מתי שמעתם בפעם האחרונה חזאי מדבר על הקשר שבין מזג האוויר לתיעוש, לגלובליזציה, לתרבות הצריכה, ליחסי הגומלין בין המערב לעולם השלישי? מבחינתו, מזג האוויר הוא תופעה טבעית לחלוטין, תזמור עדין וכאוטי של משתנים אקלימיים. יש שקע, אז צפוי שיהיה גשם. יש רמה ברומטרית, אז כדאי שנפעיל את המזגן. רבע שעה קודם מבצעת הכתבת לענייני רווחה מחווה דומה ביחס למפוטרים במפעל טקסטיל בבית שאן. "הפניית הייצור למזרח הרחוק הובילה לצמצום כוח האדם, וכך מצאה עצמה משפחת אבוטבול ללא מקור הכנסה". בין אם אלו כוחות השוק ובין אם אלו איתני הטבע, אנחנו, באולפן, רק מסקרים אותם.

מקסם השווא של הטמפטורה-המעוננת-חלקית איננו מושלם ללא המפה. מפת ישראל כמובן. החזאי תמיד מופיע על רקע המפה, שאין בה ערים, יישובים, גבולות. רק מספרים וחצים. טמפרטורות, משקעים, כיווני רוחות. למפה זו אין דבר וחצי דבר עם הסכסוך האלים המתרחש על כברת ארץ זו. היא מייצגת את ארץ ישראל השלמה, זו שאיננה מחולקת לשטחים ולמדינות ריבוניות ואזורי ספר. למה? ברור: כי את מזג האוויר לא מעניינים גבולות מדיניים או מחלוקות פוליטיות. מצד שני - וסליחה שאני מתעקש - מפת התחזית לא רק מוסרת אינפורמציה על האקלים, אלא גם חותמת כל מהדורת חדשות. ובישראל עוסקת האקטואליה בשני עמים הנמצאים בסכסוך גבולות ארוך שנים. האם אתם מכירים דרך אלגנטית יותר לסגור מהדורה, מלאה פיגועים, שביתות, תאונות ומטר של קסאמים, מאשר עם חזאי המופיע על רקע ארץ ישראל השלמה?

אלא שבינואר השנה, בהכנות הממושכות לתחילת המתקפה האמריקאית על עיראק, נוספו למהדורה מפה וחזאי אחרים. במין חלון הזדמנויות קטן בזמן, עבר המוקד של האקטואליה מההווה והעבר המיידים אל העתיד. מתי תפרוץ המלחמה? האם ייפול כאן כימי? איך יתקפו האמריקאים? מה מתכנן סדאם? כל השאלות לגבי העתיד, שהחליפו את הדיווח הרגיל על התעללויות צה"ל ברצועה, הפכו את הכתב הצבאי בבת אחת לסוג של חזאי. עמדה לא נוחה, לא שגרתית, מסוכנת, בוודאי כשהתחזית נסובה על מלחמה, ולכן מאופיינת בערפל קרב, ברמה גבוהה מאוד של אי ודא