לקרן הקיימת את תורמת?

אתמול שודר בערוץ 10 הסרט התיעודי "סינדרלה", שדווקא לא עסק בלהקת ההבי-מטאל הנודעת או באגדת הילדים המפורסמת, ואפילו לא בסיפור ההצלחה של נינט טייב, אלא דווקא במורן אטיאס – דוגמנית בת 22 מחיפה שהפכה לכוכבת טלוויזיה ענקית באיטליה. סבבה. היא הגדילה את הציצים, יש לה חבר כדורגלן (אדריאן מוטו הרומני ששיחק בפארמה האיטלקית ונקנה על ידי צ'לסי), היא מתגעגעת לקוסקוס ולמטבוחה של סבתא, היא מרגישה כמו נסיכה עם העקבים והתכשיטים שם באיטליה, אבל מתגעגעת לצאת לדיסקוטקים בתל אביב בג'ינס וסניקרז ולשמוע את מושיק עפיה. על הכיפאק. אין לי מילה רעה להגיד על מורן אטיאס. היא בחורה יפה ומשעשעת עם רגליים ארוכות, צחוק מדבק, דדי סיליקון מפוארים, כישרון ללימוד שפות, יכולת אלתור מרשימה, אמביציה, אסרטיביות, חוצפה ישראלית ונטייה לדבר על עצמה בגוף שלישי.

הבעיה איננה במורן, אלא בסרט שעשתה עליה כתבת חדשות ערוץ 10, שירה פליקס, שלמרבה הצער לא תרם אף תובנה לגבי סוד ההצלחה של מורן אטיאס בארץ המגף (של דולצ'ה וגבאנה) מעבר למה שאפשר לקבל באייטמון יומי רגיל בגיא פינס, וגם לא ממש סיפר שום דבר עליה או על חייה.

במקום לנסות לספק לצופים איזושהי אינפורמציה מעניינת על חייה של אטיאס באיטליה – מהו סדר יומה, מיהם חבריה, היכן היא מבלה, איפה היא אוכלת, מתי היא ישנה, כיצד היא מנהלת מערכת יחסים עם חבר שגר בארץ אחרת, מה היא עושה, מישהו, משהו – בחרה פליקס לנג'ס עם שורה של שאלות המורות על סוג הפטריוטיזם העלוב המלווה בהכרח כל דוקומנט שנעשה בארץ על ישראלי/ת שהצליח/ה בחו"ל.

"היית לובשת את זה?", שואלת פליקס את אטיאס בעודה מצביעה על שרשרת עם צלב משובץ יהלומים בחלון ראווה. "לא, אני יהודיה", עונה לה אטיאס בנימוס. "את מאמינה באלוהים?", שואלת אותה פליקס, שהרי אמונה באלוהים זה הבסיס עליו מושתתת מדינת ישראל, זוהי אבן הבוחן של הציונות, זאת שאלה חשובה שיש לברר עם כל ישראלי שמחפש את מזלו במקומות בהם יש יותר מזל. "פירות ים את אוכלת?", ממשיכה פליקס להקשות. "קצת", מודה אטיאס בצחקוק. "למשל חזיר אני לא אוכלת, ואני לא מערבבת חלב ובשר. אבל מאכלי ים לא הבנתי בדיוק את הסיבה למה אנחנו לא יכולים לאכול את זה. כל השאר בתנ"ך מאוד הגיוני ומאוד רציונלי". נו, כנראה שפה הבעיה. אילו הילדה היתה מבינה למה אסור לאכול פירות ים, אולי היא לא היתה מפזזת מול נוצרים בטלוויזיה עם חצי ציצי בחוץ (מי שראה את הסרט יודע שמורן מסכימה להראות חצי ציצי, אבל לא ציצי שלם) ויוצאת עם כדורגלנים גויים.

ובסוף, אחרי שתחקרה טוב-טוב לגבי כל עמדותיה כלפי הדת והמולדת, עשתה פליקס את הלא ייאמן והתקילה את הבחורה המסכנה בשאלה שכמדומני לא שואלים כבר מאז שנות השישים: "בדרך כלל מה שמתחבר לדוגמנית זה מישהי טיפשה, קלת דעת, כל מה שמעניין אותה זה החיצוניות". יש להניח שעדי ברקן, סוכן לשעבר של אטיאס, היה מקבל שאלה כזאת בשוויון נפש. אחרי הכל הוא זה שאמר בסרט שאם אטיאס לא היתה נוסעת לחו"ל היא היתה יכולה מקסימום להיות מלצרית בקפולסקי. למה? עובדה ששירה פליקס הגיעה יותר רחוק.