ילדים זה שמחת זקנתי

הסרט הראשון שאני זוכרת במובהק שנרדמתי בו היה "לבן" של קישלובסקי. הסרט הראשון שנרדמתי מולו בקולנוע היה "כלוב הציפורים" עם רובין וויליאמס, אבל אני בכל זאת זוכרת שהבן שלו שם היה ממש חתיך. מאז נרדמתי בהרבה סרטים, חלק ניכר מהם בפסטיבל ירושלים, אבל קשה לי לחשוב על סרט שהשרה עלי נמנמת כמו "פעלים למתחילים".

כשהלכתי לסרט בשבוע שעבר ממש סבלתי בחצי השעה הראשונה, ואז, למרבה הצער, התעוררתי. אני לא יודעת כמה זמן ישנתי, אבל כבר הבנתי שבשביל הביקורת אני את הסרט הזה אצטרך לראות שוב. והנה הלכתי עוד פעם השבוע, ולמרות שהחזקתי בגבורה של ממש מול השוטים הארוכים והרבים של עמקים מושלגים וחיטה מרקדת ברוח, הרגשתי בכל זאת את פיית החלומות אורבת מעבר לפינה.

"פעלים למתחילים" מבוסס על הקונספט הידוע שילדים הם מאוד חמודים ואם תשים מולם מצלמה הם בטח יגידו כל מיני שטויות מתחכמות. ואכן, רוב הקהל נענה בשאגות צחוק מחבק בכל פעם שאחד הזאטוטים בבית הלימוד הצרפתי בו עוסק הסרט תחב עיפרון לאף. אבל מה, אני נשבעת שכשהייתי בתיכון שילמו לי 17 שקל לשעה בשביל לראות ילדים זרים עושים כאלה דברים, ולא להפך. אל תבינו לא נכון, הילדים, ובראשם ז'וז'ו המצחיקן, מבצעים כל מיני שטיקים חמודים, וזה משעשע לפרקים, אבל נדמה לי שעשו את זה טוב יותר ב"לילה גוב".

גיבור הסרט, המורה ג'ורג' לופז, מלמד את כל ילדי האזור בגיל בית הספר היסודי בכיתה אחת המחולקת לגדולים וקטנים. הם לומדים לקרוא, לצייר, לחשב וגם להכין חביתה. בחורף הם גולשים כולם במזחלות, בקיץ הם מעבירים את הכיתה לחצר - החיים הטובים. העניין הוא שאם כבר עושים סרט תיעודי המתמקד במורה, חבל שהוא לא מתעמת עם השאלות המרכזיות יותר – השחיקה, התסכול, היחס המגעיל מההורים, המוטיבציה - או לפחות עם סוגיות ספיציפיות כמו השפעת הלימוד הרב גילאי על התלמידים החלשים והחזקים יותר.

אני עצמי תמיד חושדת בדוקומנטריים שנקודת הפתיחה שלהם היא "יש את האיש הממש נהדר הזה, בואו נכיר אותו לעולם". כשארול מוריס עשה את "קיצור תולדות הזמן", התיעודי שלו על סטיבן הוקינג, הוא עשה אותו כך שלעולם לא יישכח. כמובן שהוקינג הוא דמות הרבה יותר להיטית מלופז (אבל אף אחד לא הכריח אף אחד לעשות סרט על לופז), אולם בכל מקרה קיבלנו עליו תמונה רחבה ועמוקה, וגם מצחיקה ומפתיעה מאוד, לעומת המעין "רגע בחיי" שהוא "פעלים למתחילים". למרות כמה קטעים מבריקים, הסרט נוטה לאירוך ומתיחת סצינות, ואינו מתקדם לשום מקום למעט בעשרים הדקות האחרונות. היכן שמוריס יודע להוציא מאנשים את הצד המשונה, הפרטי, שלהם, מסתפק ניקולא פיליבר, יוצר "פעלים", בהצגת תדמיתו החיצונית, הכמעט קריקטוריסטית ביאנוש קורצ'קיות שלה, של לופז.

אני לא כל כך בטוחה מה מבדיל בין "פעלים למתחילים" למאות הסרטים הדומים המשודרים בערוץ 8. אולי האורך? קשה לומר. נכון, ישנם כמה רגעים מצחיקים, אבל לא ראיתי את לואי תרו מוציא את התוכנית שלו להקרנות מסחריות. הייתי מאוד שמחה להצטרף למברכים על הגל הדוקומנטרי המתגבש באולמות ישראל, ולפירגונים מקיר לקיר על התיעודי המסוים הזה, אבל הייתי מעדיפה לעשות את זה בהקשר של סרט יותר טוב.