מי שלא שם - מגושם

אורביטל היא אחת הלהקות שאני הכי אוהבת בעולם. להקה זה מושג ששייך בדרך כלל להקשר של רוק/פופ - בהקשר האלקטרוני נוטים להגיד הרכב - אבל כבר מתחילת דרכם אורביטל טשטשו את ההבחנות המושגיות מהסוג הזה באמצעות מתן דגש עצום למרכיב שמקושר מסורתית לפופ/רוק, והוא הופעות חיות. מתחילת דרכם הוכיחו פול ופיל הרטנול שהם לא רק פרודיוסרים שמסתתרים מאחורי מכונות באולפן ומקפידים להוציא אלבומים מתוקתקים פעם בשנתיים-שלוש, אלא פרפורמרים שכובשים את הקהל גם באיביזה, גם בגלסטונברי וגם ברויאל אלברט הול. זו הסיבה העיקרית הראשונה להפיק נסיעה לירושלים לכבוד הביקור של פיל הרטנול, חצי מהצמד, באומן. עם כזה רקע כמלהיב המונים, טבעי להאמין שאותן אנרגיות נוצרות גם כשהוא מתפקד רק כתקליטן.

הנסיונות להוריד סטים של הרטנול מהרשת לא צלחו. לעומת חמקמקות הנגישות לסט שלו מלפני שבועות אחדים בטרייבל גאתרינג (ששודר ברדיו1 הבריטי ברצועת ה-Essential Mix), הפלייליסט של אותו סט היה זמין הרבה יותר. רשימת הקטעים הציגה ברייקס לכיוון הרייבי, טרייבל טקנו וכמובן קלאסיקות אורביטליות כמו "”Helycon +on +on, "The Box" ו"Setan". אי אפשר לשפוט על סמך זה מה יהיה הלילה, אפשר רק לקוות שזה יהיה עם אותו אופי שמח וקרחניסטי, ובכל זאת, יש דבר אחד בטוח: מתוקף זה שאורביטל צמחו מתנועת הרייבים הבריטית בסוף שנות השמונים של המאה שעברה, וחתומים על כמה וכמה המנוני רייבים, ומכיוון שהם עדיין הרכב מאוד-מאוד פעיל, בסט של הרטנול יהיה מתח, חיובי, בין ישן לחדש, בין היצירה האישית למערכת האלקטרונית הכוללת. וזו הסיבה העיקרית השנייה לנסוע לירושלים: אילו קטעים של אורביטל הוא יבחר לנגן הפעם, אילו קלאסיקות רייב אחרות הוא יבחר לשים ואיך כל אלה ישתלבו בטרקים אחרים שלא באים מבית הרטנול ושעדיין אינם נכסי צאן ברזל.

הסיבה השלישית העיקרית לנסיעה לירושלים היא בבסיסה אישית, שהרי אורביטל היא אחת הלהקות הכי אהובות עלי בעולם, אבל אין לי ספק שהיא מנקרת בראש ובלב של עוד כמה וכמה. אחת הפונקציות החברתיות של מוזיקה פופולרית, קבע פעם מבקר וסוציולוג המוזיקה סיימון פרית (שעומד גם בראש חבר השופטים של פרס מרקיורי), היא ככלי שנותן תשובות לשאלות של זהות - אנחנו מגדירים באמצעות המוזיקה שאנחנו אוהבים מי אנחנו ומה המקום שלנו בחברה. ליוצרים כמו האחים הרטנול, אם להשתמש בקביעה של פירת, יש חלק בהגדרת הזהות של מי שבתחילת ואמצע שנות התשעים גילו שמוזיקת אלקטרונית היא המוזיקה שהם אוהבים ולא רק כחלק מחוויה בליינית ובלי קשר מחייב לסמים. זאת המוזיקה שבה הם התעניינו, שאותה הם קנו, הקליטו (לא צרבו) ושמעו בבית ושעליה הם דיברו בהתלהבות, ורובם מתעניינים בה, קונים אותה, שומעים אותה ומדברים עליה גם היום. הביקור של הרטנול מרגש אותי בדיוק כמו הידיעה על אלבום חדש של LFO ודיווח שהחדש של פלאד חוזר לצליל של הרכב האב בלאק דוג. מוזיקה אלקטרונית הפכה לחלק מהותי מפסקול חיי, וזאת הסיבה האמיתית שתביא אותי להתלבש נוח, לאוורר את נעלי ההתעמלות ולעלות לירושלים.


* פיל הרטנול באומן 17 בירושלים, חמישי מחצות