Peaches, Fatherfucker, bne
אחת המרוויחות העיקריות מג'ננת האלקטרו-קלאש של השנים האחרונות היא ללא ספק פיצ'ז בחורה יהודיה מקנדה שנולדה בשם המעפן מריל ניסקר והפכה למלכת כל חובבי האלקטרו-שמקטרו (שזה עוד סוג של רטרו-שמטרו) כשנופפה בדילדו הוורוד שלה לעיני כל אותם ברלינאים שיקיים עם תספורות א-סימטריות. ואחרי שברלין נפלה שדודה לרגליה, כל העולם נפל. כולל פינק, מרילין מנסון ובריטני ספירז (או לפחות אנשיהם של פינק, מרילין מנסון ובריטני ספירז). הוולגריות המוחצנת של פיצ'ז תמיד היתה מעצבנת, אבל אלבום הבכורה המלהיב שלה, The Teaches of Peaches, שיצא לראשונה לפני שלוש שנים בלייבל הגרמני קיטי-יו, מיד מחק כל זכר לאנטגוניזם הראשוני.
ברוך השם שהתקליט החדש שלה מאפשר לכל האנטגוניזם הכיפי הזה לחזור. על עטיפת תקליטה השני, Fatherfucker, הצטלמה פיצ'ז עם זקן עבות. בתמונה היא נראית כמו רב אשמאי וחרמן, וכך היא יצרה, במכה אחת, דימוי חזותי שהוא גם הפוך-על-הפוך בענייני מגדר וגם בועט ליהדות השמרנית בתחת. זה עובד יותר טוב משיערות בבית השחי ודיל•
"Ladytron, Softcore Jukebox
עם עטיפת ביקיני שהיא סוג של הומאז' לעטיפות של רוקסי מיוזיק מגישה רביעיית האלקטרו-פופ ליידיטרון תקליט מיקס. זה לא ממש די.ג'יי סט לא ברור איך ארבעה אנשים יכולים לתפעל מיקסר בבת אחת אלא יותר כמו אוסף של קטעים אהובים עליהם, והוא מעיד קודם כל, ולפני כל דבר אחר, על טעמם המשובח.
הדיסק נפתח ב-Soon העילאי של הלהקה שלעולם אי אפשר להפסיק להתגעגע אליה, מאי בלאדי ולנטיין (מדובר בקטע שפותח את ה"גליידר אי.פי" שלהם וחותם את אלבומם המושלם, Loveless, ומהווה פיסגה נדירה של שילוב בין רעש גיטרות מעורבל וטריפי, לחשושים חלומיים וביט דאנסי). הקטע השני באוסף הוא Hit the North של אחת הלהקות החשובות ביותר שיצאו ממנצ'סטר, ה-Fall. אקדים ואומר שמי שפותח את האוסף שלו במאי בלאדי וולנטיין והפול יכול מצדי לסגור את הבסטה וללכת הביתה. הוא עשה את שלו, הוא שילם את חובו לאנושות, הוא גרם לי באופן אישי לאושר עילאי וכל מה שהוא יעשה מעתה ואילך יהיה מיותר לחלוטין.
אבל באוסף של ליידיטרון אין רק שני קטעים, אלא 18, וגם 16 הקטעים הנותרים •