איסי מיאקי לובש חאקי

הגבריות הישראלית היתה, מאז ומתמיד, הדוגמנית הראשית של צלמי הארץ. תשכחו מכל נערות הזוהר הישראליות - מה שעושה לנו את זה הוא חייל יפה תואר עוטה חאקי מכף רגל ועד ראש. מאז יהדות השרירים יפת הבלורית ותפוחת החזה אנחנו לא יכולים בלי עזי המבט האלה. אבל אין לשכוח שהגבר הישראלי לא מסוגל להיות כזה בלי האחר שלו - הערבי. פעם אחר פעם אימצו הגברים הציונים סממני אופנה מקומיים: גלביות, כאפיות לבנות ואחר כך משובצות, שפמים מסולסלים ואוכפים מעוטרים. ואז, לפתע פתאום, היה כיבוש. את הגלביה החליפו מדי צה"ל, את האוכף החליף הטנק, ואת הכאפיה החליפו פלאנליות על עיני השבויים.

עבור הצלם עדי נס, גבריות שרירית ומדים הם חיבור כמעט מובן מאליו. הפעם הוא מציג 12 צילומים במוזיאון תל אביב, בעקבות זכייתו בפרס לאון קונסטנטינר לצילום. בצילומיו המבוימים - שהופקו במקור עבור מגזין האופנה "Vogue Hommes International" - מוצגים גברים על רקע תפאורות של בתי סוהר, חלקם מעומתים עם שוטרים, חלקם עומדים במסדר זיהוי או כפותי ידיים, כולם לבושים במיטב בגדי המעצבים. להוציא תצלום של שלושה עובדים זרים שזהותם ברורה, אי אפשר לדעת אם המצולמים הם ישראלים או פלסטינים.

על פניו נראה שנס בחר לצעוד בנתיב שהלכו בו צלמים כמו סינדי שרמן ונאן גולדין, ולערב אופנה עם פוליטיקה ואמירה חברתית. אלא שלמרבה הצער, החיבור בין שועי עולם חלקלקים לבין קונצרטינות תיל במזרח התיכון פשוט לא עובד. נס מפליא לביים צילומים סטריליים בעלי יופי קליני מבהיק, שאבק הבתים ההרוסים לא יעז לעמעם. הגברים הלא מגולחים, על עורם השזוף וכתפיהם הרחבות, מזכירים יותר את קלינט איסטווד ב"הבריחה מאלקטרז" מאשר את החבר'ה של אורי ברבש. ואולי זה כל מה שמגזין כרומו משובח יכול לעכל מתוך התבשיל המוקדח שבישלו לנו אלופי הקרבות. ישראל ושכנותיה הפכו להיות ארגז חול בדיוני שרוחשים בו צעצועים דמויי אדם, שאין בעיה להלבישם בז'קטים ובחולצות פלאנל ללא רבב. אפילו תצלום הרוטוויילר הזועם לא מצליח לשוות לסדרה מימד קצת יותר בוטה – נראה לכם שעם קולר יאפי על הצוואר הכלבלב הזה מאיים על מישהו?

לעדי נס הלך משהו לאיבוד באמצע הדרך בין הבית, כאן, לבין הוריו המאמצים במערב. למי שחסרה ההוכחה אין אלא לרדת במדרגות המוזיאון לאוסף ז'אק וגניה אוחנה ולהעיף מבט בשני הצילומים המוקדמים של נס שמוצגים שם. באחד נראה נער שעל כתפו עורב אפור, ובשני חייל ישן, שרוע באפלולית חמה כמו איזו ונוס ונציאנית. כל מה שעשה את נס למה שהוא היום נמצא כאן: הומו-ארוטיות רכה, אור מנצנץ ומעט חמלה. נותר רק לקוות שנס לא יתלהב יותר מדי מעולם האופנה, ויחזור לעשן נרגילה עם הפרולטריון.