העונה החדשה של "הבורגנים" מסתמנת כעונה שיותר מתמיד פקחה את עיניה מן הבועה התל אביבית להביט, במובן מסוים לראשונה ממש, במציאות הישראלית היותר רחבה שבתוכה היא מתנהלת, ואימצה לעצמה מתוך כך אופי שהוא פוליטי-חברתי. נדמה כאילו כל אחת מדמויות הסדרה עטתה על עצמה מימד נוסף, שמשתלב בסיפורה השגור, כביכול כבדרך אגב, אך בעצם מזמן דיאלוג עם פניה הקשים, כמעט לומר המכוערים של החברה הישראלית.
ישראל חוזר ממילואים בשטחים ומזועזע לחלוטין מן האופן שבו צה"ל הפך להיות חיל קלגסים ואיבד את דרכו. אין זה כמובן מונע בעדו להצטרף לפשיטה על בית ערבי ולקחת משם שתי חפיסות סיגריות ליוני, אבל המצפון מייסר אותו מאוד מ"מה שהפכנו להיות"; יוני מפוטר מהעבודה ומתמודד לראשונה עם חרדה כלכלית ודיכאון, במיוחד לאור המעבר לבית חדש וחובות המשכנתא; בני שהתגרש מרגיש שניתנו לו חיים שניים ומנסה למצות את הרגע עד כלות, בעיקר על ידי זיונים עם דוגמניות מתחלפות; נינה, שנכנסה להריון לא רצוי, מתמודדת עם האפשרות של היות אם חד הורית.
על פניו נדמה שדליה היא היחידה שלא מתחולל בה שינוי, ושהמרדף הקבוע בעל-ילדים-עבודה רק הולך ומואץ אצלה. בעצם, התבוננות עמוקה יותר תראה שגם אצל כל השאר לא חל שינוי, ושההתמודדויות השונות שזימנה להם המציאות הישראלית העכשווית (אבטלה/גירושים/הריון/מילואים) יחלפו ביעף ויותירו אחריהם לכל היותר שובל ערפילי של פלספנות אינסופית שאין בה ממש. וזוהי מגמה נוספת הזוכה לנתח ניכר יותר בעונה זו הקשקשת. הקשקשת הטומנת בחובה אופציה לשיחה אמיתית ולעולם לא מתממשת. כאן נהיה חשופים הרבה יותר לדיאלוגים בין האופציות הקיומיות השונות, אך יחד עם זאת, תמיד תיוותר בתשתית הדיאלוג הזה נקודת המוצא של הבורגנות, זו הנעוצה לעולם עמוק במקומה הרקוב, מבלי לנוד ימינה או שמאלה, הבורגנות כתקיעות, כמעט אפשר לומר כקללה, בדיוק כפי שדליה אומרת לישראל: "אתה תמיד מדבר ולא עושה כלום".
כך מובן לנו כבר כי ישראל, שהצטרף לליכוד, יישאר אותו ישראל, ונינה, גם אם תביא ילד לעולם, תיוותר אותה נינה, וכמוה יוני, שהאבטלה לא תשנה בו דבר, והדפוסים הבורגניים, הנוחים, ימשיכו לעטוף את כולם כפלומה בלתי חדירה, שלא תאפשר לא פגיעה אמיתית ולא שינוי אמיתי.
וזוהי אולי גם הבעיה המסוימת שהתעוררה אצלי מצפייה בפרקים הראשונים של העונה. למרות התסריט השנון והבימוי המבריק (חריפות במיוחד ההבלחות האינטר-טקסטואליות באמצעות השחלתם של אתגר קרת ואדם ברוך כאייקונים תרבותיים וכאופציות קיום נוספות), למרות המשחק המעולה של כל הצוות, אני מוצאת שוב קושי עם מבט העל הזה על הבורגנות - מבט שהוא גס, מבטל ובעיקר פשטני. למרות המודעות הגדולה יותר הפעם לסביבה הקיומית ולמצוקות המקומיות, המבט הזה אינו מאפשר את הדיאלוג המעניין, את היכולת לחלץ אמירות מעט יותר משמעותיות על החברה הישראלית, ובפרט על הבורגנות הישראלית. הסיבה לכך נעוצה שוב בחוסר יכולתם של היוצרים לראות בבורגנות מעמד מורכב בדרכו; מעמד שההתמודדויות האנושיות בו ראויות להזדהות, חמלה וכובד ראש.
כך, הופך הכל, גם הפעם, למעין פארסה צינית ושנונה. בניגוד ל"חמישיה הקאמרית" היא אמנם מוסוויית הרבה יותר על ידי איכויות דרמטיות ומשחק אמין, אבל מתקיימת כל הזמן במישור הסאב-טקסט (ותעיד על כך אפילו הבחירה באותם השחקנים). לצד ההכרה באיכותה הנדירה מאוד של הסדרה, לא יכולתי שלא לחוש החמצה מסוימת.
* "הבורגנים", ימי ראשון, 21:30, ערוץ יס+
צאו מהמטריקס
14.12.2003 / 9:44