כריך פרושיאנטה

אם הקריירה של אר.אי.אם – שעליה ועל אוסף הלהיטים שלה דיברנו פה לאחרונה – מתחלקת ללפני ואחרי "אאוט אוף טיים" (לפני ואחרי “Losing My Religion”, ליתר דיוק), אז החיים של הרד הוט צ'ילי פפרז מתחלקים ללפני ואחרי “Blood Sugar Sex Magik”.

למרות השוני המוזיקלי המהותי בין אר.אי.אם לרד הוט צ'ילי פפרז, שתי הלהקות עברו תהליך די דומה. שתיהן להקות ותיקות, חרוצות, פורות ועיקשות, שנולדו בשוליים האמריקאים בתחילת שנות השמונים. לכל אחת מהן היה צליל ייחודי (הרד הוט צ'ילי פפרז עשו משהו חדש לגמרי כששילבו בין שני סגנונות שלכאורה לא היה ביניהם שום קשר: הPאנק של בלאק פלאג, הג'רמס ושאר הלהקות מהסצינה של לוס אנג'לס, והFאנק של פרלמנט ופאנקדליק, והם עשו את זה בצורה אחרת לגמרי ממה שעשו זאת הלהקות הבריטיות או הניו יורקיות שנכנסות תחת דגל הPאנק-Fאנק. אחר כך הם גם הכניסו לקומבינה מטאל וייצרו את מה שנהוג לכנות Fאנק-מטאל). כל אחת מהן הוציאה תקליטים, הופיעה והתקיימה במנותק מהמיינסטרים במשך עשור, פחות או יותר, בו צברה קהל מאמינים גדול ונאמן. בתחי

פריימל סקרים היא להקה שעברה שינויים סגנוניים ענקיים במשך השנים והמציאה את עצמה מחדש שוב ושוב. מלהקה של נערים סקוטים צנומים עם תספורות בירדס המאוהבים ברוק הפסיכדלי האמריקאי של שנות השישים היא הפכה ללהקה של נערים סקוטים צנומים אך מיוזעים עם שיער ארוך וחיבה לרוק המלוכלך של דטרויט. בעזרתו של המפיק אנדי וות'רול המציאו את עצמם פריימל סקרים מחדש שוב בתור נביאי האינדי-דאנס שהאכילו את סצינת האינדי הבריטית בכדורי אקסטזי ושילבו בין אסתטיקת האינדי הבסיסית לבין תרבות האסיד-האוס והדאב. אחר כך הם הפכו לחקייני סטונז רשמיים, ובהמשך שוב חזרו לאלקטרוניקה, אבל בניגוד לאופוריה של "סקרימדליקה" עשו איתה דברים אפלוליים וטריפיים יותר, דברים אגרסיביים ומלוכלכים יותר ועוד כל מיני דברים אחרים. אם בשנים הראשונות של פריימל סקרים הרגיש בובי גילספי צורך כפייתי לדלג בין שתי אהבותיו הגדולות – רוקנרול ואלקטרוניקה – הרי שבשנים האחרונות הוא הבין (ביחד עם חלקים נרחבים של ה&