קומפוט קונדוליסה

הלוואי ונשיא העולם החופשי היה ג'ד בראטלט, הלוואי שהצוות שלו היה מורכב מהאנשים המוסריים, היפים והשנונים שמקיפים אותו. הלוואי ובמקום העבודה שלי היתה תאורה כתומה-צהובה רכה במקום הפלורסנט האלים המחרב מראהו של כל אדם. בואו נודה, "הבית הלבן" היא בדיוק אותו בר אפלולי שאליו תלכו לדייט ראשון כדי להיראות במיטבכם ולהעלים את מה שמוטב להסתיר. הלא באור נרות גם הכעורים ביותר נראים לפתע מצודדים. כך "הבית הלבן" אינה תצוגה כנה של מודל קיים אלא בראד פיט של הממשלים, אם תרצו. כאלה לא נהיה לעולם, כאלה אפשר רק לרקוח בפנטזיות הפרועות ביותר. רק אחרי שהשכלנו להבין שאל לנו לנבור ולחפש ניאו-ריאליזם בגירסת הסופרמן נטולת האירוניה של "כן אדוני ראש הממשלה", רק אז אפשר לגשת לצפייה בעונה הרביעית של "הבית הלבן".

בפרק הראשון של העונה בראטלט כבר חזק בתוך הקמפיין לנשיאות. ובבחירות, כמו בפסטיגל, אין לכוכבי הסצינה זמן לנשום: 16 הופעות ביום, נאומים, נסיעות, פוטו-אפים, בוחרים, שכנועים ועוד קצת נסיעות. יותר מדי נסיעות. הצוות מתפקד יותר טוב כשהוא ביחד, בתוך בית אחד, עדיף לבן. הפאנצ'ים פשוט נשמעים פחות טוב בסלולרי, כי בסוף נגמרות המילים, אתם יודעים.

אהרון סורקין יודע לייצר בידור טהור ומזוקק. זאת העבודה שלו והוא טוב בה. אצלו כולם שנונים ומבריקים ויודעים את התורה וגם מי תרגם אותה במאה השישית לספירה. כולם בבית הלבן, מהמזכירה עד ליו"ר הצוות, כה חדים וחכמים אבל גם נורא רגישים כאלה, כאילו זה עתה סיימו את הדוקטורט שלהם בפילוסופיה והיסטוריה באייוי ליג יוניברסיטי, דרכו על עלי שלכת, חיו את ניו יורק, קראו שירה, ראו קולנוע ותיאטרון ובהפסקות השתכרו במגניבות אחרי שאיזו בחורה חכמה שברה להם את הלב. כשמפקד הצבא מכנה את המקבילה הטלוויזיונית לקונדוליסה רייס "ד"ר סטריינג'לאב" אחרי שהיא מדברת על נשק גרעיני, קשה שלא לתהות האם גם בוש, לצורך העניין, בקיא כל כך בכתבי קובריק ואף יודע להשתמש בהם בתוך משפט.

אלא מאי, שמה שקנה אותנו בעונה הראשונה, ועינג אותנו בשנייה, מעט סר חינו. נדמה שהתער של סורקין קהה. הוא פחות משויף והרבה יותר סכריני. סוף הפרק השני, למשל, הוא מכה קלורית קשה של סוכר סמיך. נכון, זה הז'אנר ואלה הכללים ולפעמים נעים להתרגש מגלוקוזה, אבל כשזה הופך לממתיק מלאכותי, מתחילים הצרבת וטעם הלוואי.

נדמה לי שלשתי שניות זיהיתי נימה דקה של אירוניה באיזו סצינה חולפת, מין מתקפה עקיפה אך עקשנית המופנית כלפי טיפשותו של הנשיא המכהן. מספיק היה לצפות במסיבות העיתונאים שניהל השבוע בוש כמה דקות אחרי שערך בדיקה דנטלית, מנטלית ורקטלית לשאריות שהן סדאם חוסיין ומיד להבין: טובי זיגלר לא היה אוהב את זה. אנחנו אוהבים את זה עוד פחות.


* "הבית הלבן" משודרת בערוץ 2 בימי רביעי בשעה 22:20