אליטה בפיתה

לרגל צאת ספרה החדש, "משחקי זוגות" (הוצאת קשת), ליקטנו עבורכם קטעים נבחרים מראיון שהעניקה שלי יחימוביץ לעיתונאי ארי שביט ב"מוסף הארץ".

בעניין הפארודיה ב"ארץ נהדרת":
"כאדם שרוב ימי חייו המקצועיים מסב צער לאנשים זה יהיה פשוט פתטי אם אני אבקר פארודיה כזו. מה גם שז'אנר הסאטירה הוא הז'אנר הנערץ עלי ביותר. אבל מה שמדכדך אותי הוא שהז'אנר הזה שיכול להיות הכי חתרני מופנה בסופו של דבר נגד הפמיניזם שלי ונגד האיי.קיו של קצב. אני לא חושבת שזה אמיץ. קצת מוזר בעיני שמכל הדברים הנוראים המתרחשים היום בארץ בחרו לטפל דווקא בפמיניזם שלי. אני מודה באשמה - בכל מה שקשור לחיי המקצועיים אני מאוד רצינית. אני גם דעתנית אובססיבית. אני לא מזדהה עם הנטייה לראות את שני הצדדים של כל מטבע. לא לכל מטבע יש שני צדדים. יש אשם ויש לא אשם. יש קורבן ויש מקרבן. ואני חושבת שתפקידי המוסרי הוא להבהיר זאת. לכן אין לי עניין לתרום לזירה הציבורית את החיוך הזה שאתה מבקש ממני. אני לא בעניין של להיות נחמדה. כשאני מרצה לתלמידי תקשורת אני תמיד אומרת להם שעיתונות זה לא המקום להיות נאהבים בו. תהיו נאהבים בבית, לא בתקשורת. כאן התפקיד שלנו הוא לדרוך על יבלות. להרגיז, להתסיס, לעצבן".

בעניין הפמיניזם:
"קודם כל אני פמיניסטית. ופמיניזם זו קריאת התגר הכי עמוקה על הסדר החברתי. פמיניזם זה ערעור על האופן שבו העולם מתנהל מקדמת דנא. לכן המקום הפמיניסטי הוא אף פעם לא נוח. אף פעם. מכל המהפכות המהפכה הפמיניסטית היא הכי קשה, מפני שהיא לא מכוונת נגד קבוצה זרה, נגד כובש זר. היא מכוונת כלפי מי שחיים איתו, נגד מי שאוהבים אותו. אם הייתי לסבית היה לי קל יותר. זה היה פותר חלק גדול מהמורכבות. אבל אני סטרייטית. אני לגמרי סטרייטית. ואם את פמיניסטית סטרייטית את מוצאת את עצמך מנהלת מאבק פוליטי נגד מי שאת הבת שלהם, נגד מי שאת האם שלהם, נגד מי שאת חיה איתם ותלויה בם. לכן זה סוג מאוד מורכב של מאבק. אולי זה מאבק שהוא במידה מסוימת בלתי אפשרי".

בעניין ההגמוניה האשכנזית-חילונית בתקשורת:
"השליטה בתקשורת הישראלית היא בידי גברים יהודים אשכנזים וחילונים. אז נכון, יש עופר נמרודי ויש אילנה דיין ויש אותי. אבל התמונה הכללית היא שגם המו"לים, גם בעלי הטורים, גם העורכים וגם העיתונאים בעלי ההשפעה הם גברים אשכנזים יהודים וחילונים. רובם באים מרקע של תנועת העבודה לשעבר. רובם נמצאים מעט שמאלה מהמרכז בעמדותיהם המדיניות והרבה ימינה מהמרכז בעמדותיהם הכלכליות. הם קבוצה מאוד מאוד מאופיינת, מאוד אחידה. וההגמוניה נמצאת בידיה באופן מוחלט. זה מאוד מאוד בעייתי. אם תיקח את האליטה הזו ותבדוק אותה כנגד כלל הציבור בישראל תמצא שהיא מייצגת לא יותר מעשירית הישראלים. מה שבמדינת ישראל הוא 10%, בתקשורת הוא 90%. לכן השליטה של הקבוצה הזו היא מטורפת. השיח שלה הוא לא השיח של החברה הישראלית בכלל".

בעניין השמאל הישראלי:
"מה שאני רואה בשמאל הישראלי הוא אנשים שלבם פתוח לסבל הפלסטיני אבל גס לחלוטין לסבל של ההומלס ששוכב להם מתחת לבית. בעיני זו תופעה בלתי נתפשת. בלתי נסלחת ובלתי נתפשת. נוצר מצב שאתה הולך ורואה עובדים מנוצלים ואתה עובר על פניהם וזה בסדר שאתה עובר על פניהם כי קיבלת את ההכשר שלך מתוקף העובדה שאתה שמאלני ואתה מסתייג מהכיבוש. ומכיוון שרחצת במקווה הטהרה הזה של היופי הרגשי והאידיאולוגי של השמאל אין עליך חובה לראות את כל הזוועות שמתרחשות בתוך החברה שלך. קשה לי לומר את הדברים הללו כי אני מדברת על קבוצה שאני באה ממנה, אבל התופעה הזו נפוצה ודומיננטית והיא מאוד מאוד קשה לי".

בעניין הכלכלה:
"מבחינתי המשטר הכלכלי הנוכחי הוא רע. הוא לא מוסרי. תחשוב על הביטוי מעורר החלחלה הזה 'כוחות השוק'. מה הוא אומר? הוא אומר שאנו זורקים את כל המתגוששים לזירה כמו גלדיאטורים והחזקים והשריריים ישרדו בעוד החלשים ימותו. זה נורא בעיני. זה לא קפיטליזם, זה ג'ונגל. יש פה התפוררות חברתית מוחלטת והיעדר סולידריות מוחלט והרס של כל זכויות העובד שהושגו במאבק קשה במשך מאתיים שנים. אנחנו חוזרים לשיטה הדומה לשיטת הקסטות ההודית. זה מרושע, זה דפוק. אני חושבת שאנו כפופים היום לדת חדשה, ניאו ליברלית, אשר משרתת קבוצה מאוד קטנה באוכלוסייה. קבוצה מאוד מאוד קטנה. ומה שאני רואה סביבי זה ברית בין בעלי ההון לבין עיתונאים שסוגדים לכוחות השוק. התקשורת משרתת את התהליך הזה. עבודת האלילים של העשירים, ההתרפסות בפני בעלי ההון, החנופה. הלוא מרבית הכתבים הכלכליים משתפים פעולה עם ההון הרבה יותר מאשר הכתבים הצבאיים משתפים פעולה עם צה"ל. הכוח של ההון כובש גם את הכלכלה, גם את הפוליטיקה וגם את הלבבות. תשים לב שבסופו של דבר כל הממשלות שהיו כאן בעשור האחרון היו ניאו ליברליות. לא היה שום הבדל ערכי בין נתניהו לבין אהוד ברק או בייגה שוחט. אפילו יצחק רבין המנוח, הקדוש זצ"ל, חי בתוך סביבה חברתית מאוד עשירה ומדושנת שממנה הוא שאב את עולם הערכים שלו".

בעניין שיתוף הפעולה שלה עם ערוץ 2:
"אני יודעת שיש פה בעיה. אבל אנו חיים בחברה ניאו ליברלית, אלה הם ערכיה ואלה הם מוסדותיה. מה שאתה בעצם אומר לי לעשות הוא ללכת לכתוב בעלון סוציאליסטי שמגיע לעשרה אנשים. אני לא מאמינה בזה. אני דווקא חסידה גדולה של רייטינג. אני מרגישה שניתנה לי הזדמנות להשמיע קול אחר ולהגיע עם הקול האחר הזה למאות אלפי בתים שהשיטה שוטפת את מוחם בכל דרך אפשרית. אז נכון שערוץ 2 הוא מעוז הקפיטליזם, אבל חברת החדשות היא מקום עבודה הגון ונקי וענייני. לא מופעלים עלי לחצים. אני יכולה להשמיע את הדעות החריגות שלי כמעט ללא הגבלה. ועיתון 'הארץ' הוא לא אחד ממוקדי השיטה? לדעתי יותר. הוא אמנם יותר ממוקד והשיח שלו הוא שיח של אליטה אבל האליטה הזו רבת עוצמה. 'הארץ' הוא במידה מסוימת העלון של האליטה. ודווקא מפני שהכתיבה של רוב כותביו היא מאוד אינטליגנטית ודווקא מפני שלקוראים יש עוצמה הוא משמש כסוכן הכי מובהק של השיטה".