Kill Bill Vol. I Original Soundtrack, הד ארצי
לפני תריסר שנים הוציא טרנטינו את הסרט האמריקאי הראשון שלו. קצת לפני שסמפול, רטרו ורב-תרבותיות היו יותר פופולריים מכדורגל, "כלבי אשמורת" עשה את דרכו אל האמריקאיות הלבנה והגברית ואל ליבה הפוריטני והאלים. הפסקול של הסרט, דגם-מופת של עריכת מוזיקה לסרטים וסולל הדרך במיצוב טרנטינו כבכיר בשלני המוזיקה בקולנוע, דיבר רוק לבן ישן וטוב, וזאת בתקופה שסוג של רוק לבן ישן וטוב - גראנג' - התפוצץ על העולם. מאז השתנו כמה דברים, או לפחות שינו צורה. טרנטינו, בכל אופן, נשאר אמריקאי, ו"להרוג את ביל", עם צהבותו ובלונדיניותו, מסתמן כסיפור שמונע בידי אהבה אמריקאית ישנה וטובה. "באנג באנג", שפותח את הפסקול והסרט, מעביר את התחושה הזאת יותר מכל.
הפסקול המבריק של "קיל ביל" שאול ברובו מפסקולים של סרטים אחרים. "Run Fay Run" של אייזק הייז נשלף מסרט בלקספלויטיישן שהייז עצמו שיחק בו, "Ironside" של קוינסי ג'ונס נשאב כמובן מתוך איירונסייד, כנ"ל "The Grand Duel" ו-"Twisted Nerve", שלקוחים מסרטים בעלי אותו שם. אם זה נשמע פשוט מדי, אפשר לסבך את זה קצת י&#
Matmos The Civil War
מלחמת האזרחים האמריקאית היא אירוע די יוצא דופן בהיסטוריה של התרבות - היא הוסרטה היטב והולחנה לא פעם על ידי מוזיקאים אמריקאים שהחליטו לצאת למסע שורשים. הכפול של גאנז נ' רוזס, למשל. מטמוס, הצמד והקונספט, ממשיכים במסורת בדיסק הרביעי שלהם, שארוז בעטיפה חומה עם פונט קלאסי באווירת תרפפ"ו.
מטמוס הם אנדרו דניאל ומרטין שמידט מסן פרנסיסקו, שניהם בנים לרופאים, אחד מנהל מחלקה למדיה חדשה באקדמיה לאמנות בס.פ, השני בדרך להיות רופא. מטמוס מנוסים באלבומי קונספט, ראו chance to cut is a chance to cure, שעסק בניתוחים פלסטיים, והם מצליחים לשלב יפה בין העניין החזק שלהם בפוטוריזם לבין הנוסטלגיה והקיק שלהם משורשיות אמריקאית פסבדו פטריוטית. "מלחמת האזרחים" שלהם מוהלת מארשים צבאיים עם טכנו. טכנו ומארשים צבאיים כחומרים בסיסיים לפירוק והרכבה של אופציות מוזיקליות חדשות. התוצאה נעה בין מארשים צבאיים מעובדי-טכנו לבין גירסאות מופשטות של בלוז, רוק ואפילו סול: אינדי אקספרימנטלי משובח, עם דגש לא קטן על הא
Jean Grae Bootleg of the Bootleg EP
"הבוטלג של הבוטלג" נפתח ב"Haters Anthem", הדבר הכי קרוב להיפנוזה ששמעתי מזה זמן רב. הפקה מינימלית שעיקרה ליין ביט-בוקס ושלושה לופים - אחד בס, אחד פסנתר, אחד גיטרה - בלי הכפלות ובלי אפקטים. על המבנה הפשוט הזה עומדת ג'ין גריי, צלולה עם נימה של כעס, מדברת על בנאליות, על ראפ, על כיסא הגלגלים של סטיבן הוקינג. הפזמון פשוט וברור, You Fuck You Fuck' בתוספת כלי מיתר. שילוב די מדהים של בומבסטיות, קוליות ותוקפנות. מאוד מקורי.
מי שעומדת מאחורי ה-EP היא ג'ין גריי. גריי נולדה בדרום אפריקה כצידי איברהים, בתם של שני מוזיקאים שלאחר מכן הוגלו מארצם. גריי גדלה בניו יורק ורכשה את השכלתה הרשמית במסלול למוזיקה ועסקים באוניברסיטת ניו יורק. בגיל 17 שינתה את השם ל-what? what?, הסתובבה בתעשיה, התחברה להרכבים והשתתפה בפרויקטים. הכי לא גרופי, הכי עם נוכחות פעילה ויצירתית. ב-2002 שינתה את שמה לג'ין גריי (דמות מהקומיקס X-Men) והוציאה את Attack of attacking things. גריי על פמיניזם: "אני לא מבינה את החשיבות של לדחוף את העניין של הנשיות, בגלל זה אין בשם שלי את התואר מיס. כשאני