בס"ד

מעל למיטה שלי, קצת מתחת למקום שבו מודבקת לקיר קופסת האוסף של דה הו, תלויה שרית חדד בפוסטר די קטן שקיבלתי עם "אשליות מתוקות", האלבום החדש שלה. החתול שלי ואני מתפללים לה כל ערב, ואז מתפנים לעשן יחד קצת קראק של לפני השינה. בדרך לעולם החלומות, בינות דפדוף קצר בכתבי ג'ויס, אני אוחז בבטני וחושב על שמות לצאצאים שיוליד מחר כל החומוס שאכלתי היום. ואז, לפני שאני נרדם, אני חוגג את הזכות שניתנה לי לקיים את חיי בנקודה הנפלאה הזו, שבין מערב למזרח.

פעם עוד הייתי מתלבט. לא ידעתי מה להחליט. היום אני חוגג את הפלורליזם המאוורר הזה שמאפשר לי להתחבר לנקודות האחרות שלי. פעם הכרתי הרבה אנשים שגישתם התרבותית אמרה רק סלידה מתנשאת. קובי אוז עקר מהשורש גישה זו אצל רבים, ואני ביניהם. אוז גיבורי צייר ביד אמן את דמותו שובת הלב, החיננית והמוכרת של הערס, שמא נאמר הערס החייכן, או אולי הישראלי. באמצעותה של חדד (לה הפיק מחצית מהאלבום החדש) משלים אוז את מפעל חייו, קידוש הצדדים שלדעתו מאפיינים את המזרחיות.

אולי אתה חייב להיות "פארוק שאין לו עבודה" בשביל לחשוב על השדרוג הבורקסאי שאוז מבצע בעצמו, אבל לדעתי בשירים שהוא כותב לחדד, בונה לעצמו האיש את האלטר אגו שלו. הצד שבו שמרגיש נעלב מההצלחה ומהחיבוק להם זכה בעבר מהממסד, חש מחויב להתקיף שוב ושוב. זאת באמצעות שירי התרסה של הגיבורה לעבר הבחור שלה: "יאללה לך הביתה מוטי", "תשתוק תשתוק" ו"תלך כפרה עלי". בשירים האלה, ששמותיהם מרמזים איזה אלטר אגו של אוז לובש את המכנסיים בבית, דואגת חדד להוכיח את קובי: "האף שלך במרום/ ואתה לא מדען אטום/ עושה אוואנטות כל היום/ ממקום למקום/ (לא אמרת שלום)" (זאת כמובן רק שורה אקראית שנשלפה מתוך מבחר ענק, הייתי נותן עוד אבל יש לי אינטרס שתקנו את הדיסק).

אצל אוז לעולם מי שמדבר הוא "מתפלסף", או "חושב שהוא ארטיסט", אז למה לזיין ת'שכל מוטי. באמצעות שרבובם של אייקונים כגון מכוניות עם באסים, חרקות בכביש ושרשרות זהב, ממפה אוז בקריצה את העולם האמיתי. אלה שחיים בעולם הזה יודעים שכל האליטות האלה עסוקות רק בלהתנשא, והתרופה שלהם היא התנשאות-קונטרה. אבי גואטה הפקות בכלל מאושר מהעניין הא-ליניארי הזה, כי ידוע שאשכנזים אוהבים שצוחקים עליהם, וזה מוסיף למכירות. בנוגע לקבוצת היעד המסורתית של התקליט, אין כמובן מה לדאוג. הם לא מרגישים שמתנשאים עליהם.

אפרופו מסורתית, בצד ימין למעלה של עטיפת התקליט, חוברת המילים, הדיסק עצמו ואף המיני פוסטר שמעל מיטתי, מופיע בס"ד. על הכיפאק, אני הרי בטוח שזה לא צעד שיווקי, אבל איך זה מתיישב עם התמונה בעמוד שש של החוברת, בה רואים בבירור את קעקוע הוורד השובב שעל חזה של חדד, שאותו המחשוף לא ממש דואג להסתיר בצניעות. טוב, אבל מה אני מתפלסף, אני לא מבין בזה. לטיפולו של דאום, אולי?