אם ברצונכם לצפות בעבודתו של אחד הבמאים הצעירים והמבטיחים שגידלה ארצנו בשנים האחרונות, צפו הערב ב"הבן שלי", סרטו של יונתן גורפינקל, שישודר כחלק מרצועת הדרמה של ערוץ 3. ב"הבן שלי", דרמה בכיכובם של דני שטג ותום חודרוב, מתגבר גורפינקל (כן, כן, הבן של, מה אפשר לעשות) בהצלחה על תסריט חסר חיים ומעט סתום, זאת בעזרת תרגילי קצב מרדניים ותזזיתיות כלל מערכתית. גורפינקל מטפל היטב במשוואות כמו המערכת הצבאית מול עולם ילדי גן הילדים, הכוחניות ואין המוצא שבחיי הקבע בצבא, והבדידות. יחסית לדרמות האחרות שהוקרנו עד עתה ברצועה ניתן בהחלט לומר כי "הבן שלי" היא הכי חיונית, אנרגטית, צעירה ונכונה לפורמט הזה. באמת הגיע הזמן שמישהו יפיח חיים במיצגים הקונוונציונליים בהם חזינו עד עתה.
אגב, בשימוש הבלתי מתפשר בקאטים מחוספסים ועבודת מצלמה "חופשית" (שרון דה-מאיו מקבל את פרס הצילום של הרצועה על סצינות מרגשות וצבועות היטב) מצליח גורפינקל לאמץ ב"הבן שלי" סגנון המזכיר מעט את זה של סטיבן סודרברג בסרטו החדש "טראפיק" (שיוצא בימים אלה בארץ). הבעיה העיקרית בהשוואה היא שסודרברג, במאי הוליוודי ומועמד לאוסקר, מרשה לעצמו יותר מגורפינקל, הצעיר הישראלי. העובדה שסודרברג ובמאי ישראלי צעיר המביים דרמה לערוץ בכבלים משתמשים באותם כלים היא מבחינתי - תעודת כבוד בעיקר לסודרברג, ואולי גם הסיבה לזריחתו השנה. בסופו של דבר, זה הכל עניין של ביצים.
* הדרמה "הבן שלי" משודרת ביום ראשון, 18 במרץ, בשעה 21:15
גורפינקל והבעיה היהודית
18.3.2001 / 16:23