יותר מזין לעיין במגזין

"סושי למתחילים" הוא הספר המושלם לימות סגריר אפרוריים, כשזוטות כמו שיער לא חפוף, אוברדראפט צומח וקריינית גלגל"צ שמציעה להתכרבל בפוך עם שוקו חם, מעיקות על היומיום השפוף. במקום להטריח את עצמכם עד לרחוב יהודה הימית ולאלץ את השדרניות לשתות את כל קיתונות השוקו, משתלם הרבה יותר לשקוע באחד הספרים המענגים והמלבבים ביותר שפקדו אותנו לאחרונה. אסקפיזם? לא נכחיש זאת.

עלילת "סושי למתחילים" (הוצאת מעריב) מתפתלת סביב הקמת מגזין חדש לנשים, שאמור להיות זוהר, חדשני וסקסי, וכל זאת בדבלין שכתב העת הפופולרי ביותר בה הוא "הפוסק הקתולי". על המשימה מופקדת ליסה אדוארדס, העורכת הראשית, שבמסווה של קידום הוגלתה מלונדון כדי להקים את כתב העת, וסבורה בינה לבינה שסרט רע מזה לא יכול היה לקרות לה. ליסה היא ביץ' קרה וזוהרת שהפכה את הפרעות האכילה שלה ואת ההתעללות המנומסת בכפופים לה לאמנות מתגמלת. לצידה נמצאת מספר 2 הנצחית, אשלינג קנדי עורכת המשנה, המכונה "ארגונית" על שם תיק היד בו היא סוחבת פלסטרים, סוכריות מציצה ושאר ציוד חירום הכרחי. אשלינג, שתוך פחות מעמוד וחצי הופכת לחביבתנו, משתייכת לסחופי הניו אייג', כזו שמשפשפת את בטנו של פסל הבודהה לברכה ומתייעצת עם קלפי טארוט לגבי כל משימה. ועל אף זאת, ולמרות העובדה המצערת שהיא חסרת מותניים וגוונים בשיערה, אשלינג היא שנונה ואינטליגנטית לא פחות מליסה העורכת הנשכנית, שגם אותה קשה שלא לחבב.

ברקע פועלות שלל דמויות הכתובות בחן מרפרף ולא מצוי, ביניהן ג'ק המנכ"ל, שאמנם נוסע במרצדס אך בנפשו הוא סוציאליסט וגיבור מעמד הפועלים, טריקס העוזרת האישית של ליסה שחובבת גניבה מחנויות, וכמובן קלודה, חברתה הטובה של אשלינג, שתמיד השיגה כל מה שרצתה. קלודה היפה, שמטופלת בבעל זוהר ושתי מפלצות המכונות ילדים, מתוסכלת מחייה והופכת לאחד המנועים שמניעים את העלילה. בתוך כך עמל הצוות קשה-היום על הקמת מגזין אופנתי בדבלין הקרתנית, שבה כולם לבושים בטומי הילפיגר של העונה שעברה. אוי לעיניים.

מריאן קיז יצרה רומן אינטליגנטי ונעים מעין כמוהו. על אף העיסוק המעט אובססיבי באופנה, על אף שרוב הנפשות הפועלות לא קוראות דבר מלבד מגזינים (חוץ מההומלס שמתגורר בפתח ביתה של אשלינג), העיסוק בשטחיות אינו מעליב אלא דווקא עושה כבוד לתחום. קיז מצליחה לייצר לדמויותיה, העסוקות בנפתולי אהבה וקריירה, גם זכרונות מבית אמא ואפילו עולם פנימי. לא מפליא ששלוש מהדמויות מגיעות להתמוטטות עצבים. וההתמוטטות מתגלה כהרבה פחות נעימה ממה ששיערו לעצמן.

בביצה הפרובינציאלית-אך-תוססת של דבלין הדמויות החביבות והלומות האלכוהול מתנודדות בין מסיבות השקה לתמרוקיה חדשה ובין מועדוני סטנד-אפ. ראוי שגבות תתרוממנה בפליאה: באופן מוזר, בדבלין של מריאן קיז סטנד-אפ הוא הדבר הלוהט ביותר בשכונה, סלסה היא הצעקה האחרונה בתחום החושניות, ועל ווסאבי אף אחד עוד לא שמע. לפחות מול דבלין ספרותית זו (לעומת דבלין של ג'ויס למשל) ישראלים יכולים לחוש גאווה מקומית. הרי לנו כבר שנות דור יש מגזיני נשים נוצצים, סלסה עד מלוא מפלס ההקאה, ובכל פינה שנייה בתל אביב ניצבת סושיה לתפארת.

ועם זאת, גם מהפרובינציה הנידחת אך המעודכנת שלנו קשה שלא להתאהב בדבלין המשעשעת של קיז ולהרגיש בבית. גם התרגום המרושל משהו לא מעיב על הרומן הקליל והמצחיק, שרווי סיפורי אהבה, בגידה ורגעי קיטש רומנטיים מודעים לעצמם. "סושי למתחילים" עשוי להתגלות כפרוזאק החדש של העונה. ואם לא, לפחות מדובר בחיזוקית.