דני קושמרו נותן בקארי בראדשו

בסוף 2003 הטלוויזיה פרשה מהסלון הישראלי לפוש במחוזות אחרים. לא שהפסיקו בני ישראל לצפות בטלוויזיה - נהפוך הוא - הם פשוט התעדכנו מבחינה דיגיטלית. יותר ויותר אנשים המירו את המעקב השבועי אחר תוכנית אהובה בצפייה מרוכזת ורצופה בעונות שלמות באדיבות הדי.וי.די. הסבלנים והמאותגרים טכנולוגית המתינו לספריות, והחרוצים והלחוצים הורידו מהאינטרנט. זה לא רק שאין פרסומות, זו לא רק דרך לצמצם את אלמנט הסקרנות - זה היחס. קצה נפשנו ביחס המזלזל שמעניקים ערוצי הטלוויזיה הישראליים לתוכניות רכש. אף אחד לא אוהב שיורקים לו בפרצוף.

דווקא התחילו איתנו בטוב השנה. ערוץ 2 הזדרז לרשת את מקומו של ערוץ 3 המידלדל והתהדר בסדרות הטובות בעולם, או לפחות המתוקשרות שבהן. "זהות בדויה", "עמוק באדמה" ו"סקראבס" עשו עלייה; "חברים", "הבית הלבן" "הסופרנוס", "סקס והעיר הגדולה" ו"אוז" חזרו לעונה נוספת. בערוץ 10 השכילו לשים ידיים על "24", "מונק" ו"חוק וסדר - כוונה פלילית"; הכבלים פירגנו למשלמים את "CSI- מיאמי"; ערוץ 1 ממשיך לספק את "משפחת סימפסון" ואת "חוק וסדר" הוותיקות והטובות; יס פלוס העניק השנה לבריטופילים את "המשרד" המשובחת ואת העונה הטרייה של "סטרדיי נייט לייב"; YTV מספק את מנת הטראש הנחוצה בעונות חדשות של תוצרי אם.טי.וי - "העולם האמיתי", "משפחת אוסבורן" ו"פאנק'ד"; ואפילו ערוץ 3 הציג את השאריות המעולות של "המגן". על פניו, מדובר בפרדייז הוטל לחובבי טלוויזיה אמריקאית.

אלא שבאנו לברך ונצא נותנים בראש. היחס המזלזל המופגן כלפי קהל תוכניות הרכש הגיע השנה לשפל חדש. כבר התרגלנו לכך שבערוץ 1 שמים קצוץ על המושג "הרגלי צפייה" ובאופן רנדומלי לחלוטין, בהתבסס על גחמותיו של פקיד מאותגר תרבותית ורגשית, משודרות תוכניות בשעות שונות, בימים שונים ולעתים גם לא על פי הסדר. אבל לא מדובר רק ברשות השידור המסורטנת - גם בטלעד בחרו לאחרונה לדלג על פרק של "הסופראנוס" ולהסתבך עם הכבוד של טוני. ואם כבר זלזול בסופראנוס, בערוץ מקפידים גם לחתוך את השיר שמלווה את כותרות הסיום, כדי להספיק לדחוף מהדורת חדשות ועוד פרסומת מעצבנת.

החיתוך חסר הרחמים הזה, לטובת כל מה שמתועב בערוץ 2, מבהיר את האטימות התהומית שמפגינה הטלוויזיה המסחרית כלפי כל עשייה טלוויזיונית שהיא אמנות, או יצירה שלמה, או כלפי קונספט "שידור הפרקים בסדר כרונולוגי" או "גם סוף היצירה הוא חלק ממנה". כך טולעדה גם "הבית הלבן", שצופיה האדוקים נחרדו לגלות שאפיזודת הפתיחה שמופיעה לפני נעימת הפתיחה נלקחה מהם באחד משני הפרקים הראשונים ששודרו. באותה רוח נאלצו גם צופי "סקראבס" להתענות מהשיבוץ המטופש ביותר (שוב טלעד, מה לעשות), במסגרתו אחרי חמש הדקות הראשונות מתפרצת הפסקה בת 20 דקות בקירוב, שכוללת יציאה למהדורת חצות, פלוס רצף מאסיבי של פרסומות ופרומואים. במחלה הזאת לוקה גם רשת, שהצטיינה והביאה לנו את העונה האחרונה והקיצונית כתמיד של "אוז", אך פרשה אותה לפני ואחרי מהדורת חצות המתישה. השילוב בין דני קושמרו לפעילות אנאלית אכזרית הוא קיצוני מדי, אפילו בשביל אמרלד סיטי.

על ערוץ 1 אין טעם לדבר, כי אין עם מי לדבר, אבל נציין רק שיש משהו כאוטי בלתכנן פגישה עם הומר סימפסון ולקבל לתוך הפנים את פרשת השבוע בכיכובו של איזה יהודי מזוקן.

אולי יפתיע את קברניטי הערוצים לגלות שיש אנשים שמתייחסים לשידורים שלהם בהרבה יותר רצינות מהם. הרשו לי להזכיר להם את החוזה הלא כתוב בינינו, במסגרתו אנחנו מוכנים לספוג את כל החרא של הפרסומות, הנדנוד של הפרומואים והזיהום התרבותי של דודו טופז – והם עושים עלינו הר של כסף. בתמורה מותר לנו לדרוש שלא יחתכו לנו את התוכניות באמצע ולא יתקעו לנו את דני קושמרו במעברים בין סצינות. מסובך, אני יודעת, אבל אפשרי.