לתפוס את הסטולרים

כשמגיעה שעת הסיכומים מתברר שחמישה מתוך עשרת הסרטים האהובים עלי בקולנוע של 03' הם למעשה מ-02'. באסה. סיכום השנה באולמות ישראל הוא ללא ספק בעייתי, כיוון שאפשרות הצפייה בלא מעט סרטים מפורגנת לנו באיחור של חודשים רבים. ב-03' היו הרבה סרטים יפים ("המסע המופלא", "נשים אמיתיות", "מחפשים את נמו"), מגניבים ("להרוג את ביל", "חייל מצטיין", "לוכד החלומות"), מחדשים ("בלתי הפיך", "אדפטיישן"), וגם סרטים טובים מאוד באופן כללי ("אבודים בטוקיו", "שודדי הקאריביים"), אבל מעט מאוד סרטים טוטאלים שחותמם ניכר. והנה בכל זאת, לאחר מחשבה רבה, עשרת הסרטים היותר חשובים ואהובים עלי באופן אישי, של השנה החולפת.

בשנה עמוסה בעיבודי קומיקס, מ"הענק" המפוספס דרך "ג'נטלמנים מובחרים" המושמץ (ולא כל כך בצדק) ועד "דרדוויל" המחורבן, הצליח האקס-מן השני לקיים את כל ההבטחות שקודמו ניסה להבטיח. השילוב בין קטעי פעולה ואפקטים חדשניים, תפיסה ויזואלית מרשימה, תזמון קומי והכנסת מסרים חתרניים בדלת הקדמית הפכו אותו לאות ולמופת לחובבי הקומיקס והקולנוע כאחד.

הפיגוע בתאומים זעזע את ספייק לי עד כדי כך שהוא שכח שהוא שחור, ולמרבה השמחה הוא הצליח להעביר את התחושות הללו במלוא עומקן למסך. עוד מוקדם לדעת האם זה הסרט באמצעותו ינסו הצעירים של היום להמחיש לילדיהם העתידיים את האווירה שהיתה אז, כשהלא ייאמן קרה, אבל האופן בו היכה ספייק בברזל כשהיה חם בוודאי לא יישכח.

אם להודות על האמת, בעיני "שני הצריחים" טוב יותר, אך כפרק המסיים של אחת הטרילוגיות המכובדות והמוצלחות שנראו, זוכה "שיבת המלך" למקום של כבוד ב-03', וגם בפרס האנרגיות החיוביות, שכן קשה למצוא מי שבלב שלם ירצה להתלכלך עליו.

דה מיוזיק, דה מומנט, יו און איט, אין מה לדבר. הבמאי של "סודות אל.איי" לקח על עצמו את תיק אמינם והוציא ממנו, באופן מפתיע, סרט משובח ומקורי שהצליח, למרות שהוא מתרחש כמה שנים אחורה, לתפוס את הרוח החיה של הרגע בו יצא.

הפרידמנים הם ללא ספק שקרנים אחד אחד. וגם השוטרים, ועורכי הדין, וכל תושבי העיירה שלהם. הלופ לתוכו גורר אותנו "לתפוס את הפרידמנים" נראה אינסופי, ובאמת, ככל שהסרט מתקדם ברור שכל מה שחשבנו שהבנו עד לרגע זה, יתגלה כבעייתי בעוד חמש דקות, וכך שוב ושוב עד שנדמה שגם לו הסרט היה נמשך יומיים, עדיין לא היינו מתקרבים כהוא זה לפענוח הפרשה. תיעודי ליגה א'.

בשנה פרובלמטית למדי, העמוסה בסרטים שכמעט עמדו בציפיות, הצליח "שיקגו" לעשות את הלא ייאמן ולספק את הסחורה במלואה. מיוזיקל רצית – מיוזיקל קיבלת, כולל כל הראזל-דאזל שרק אפשר לבקש. איזה כיף.

במקור תכננתי להשאיר את "מיסטיק ריבר" מחוץ לעשרת הטובים, ולהסביר מדוע, ממרחק, נראה שהבעייתיות שבו מצליחה לעמעם את עוצמתו האדירה, אך בהתחשב בשנה היבשושית שעברה, זה היה יכול להיות עוול של ממש. למרות הכל ולפני הכל הקומבו המשובח קלינט-שון פן-טים רובינס מנפק שיאים דרמטיים מהדהדים שאינם מרפים זמן רב לאחר הצפייה.

קרב המיני-נפילים בין פול תומאס אנדרסון לאדם סנדלר הסתיים, ומתוך ענן האבק שלו יצאו אנדרסון כמנצח וסנדלר כמרוויח. הפירוק חסר הרחמים שנערך כאן לקומדיה הרומנטית, עד הפיכתה לטרגדיה אנושית של ממש, ראוי לכל שבח, והזווית הצרכנית רק מקפיצה את הסרט גבוה עוד יותר.

ללא ספק הסרט המשמעותי ביותר של השנה.

ללא כל ספק הסרט המשמעותי של השנים האחרונות. קשה לי לתאר את שמחתי כשראיתי שהקרנותיו בארץ החלו ב-9 בינואר והוא יוכל לכבד את הרשימה בנוכחותו. אל תאמינו לאף אחד, תאמינו לי. הסרט הוא טירוף בהתגלמותו. עדיין לא נרגעתי ממנו. באמת.