פרצוף חמוץ

לארי דייויד הוא איש מטונף למדי. לא מדובר חלילה בהרגלי ההגיינה שלו (שאם לשפוט על פי אלו של חברו הטוב והקולגה במיל' סיינפלד, הרי שיש מצב לאובססיה מתקדמת בנושא), אלא דווקא באישיותו האיומה. מסתובב לו דייויד ב-L.A, עם הרזומה המשתק של "מיוצרי סיינפלד", ומשפריץ איכויות אנושיות דלוחות המהוות שילוב מנצח של ג'ורג' קוסטנזה ולארי סאנדרס, שתי דמויות טלוויזיוניות עם אישיות גבולית. רוצה לומר, סבבה. הספק סיטקום ספק מוקומנטרי של לארי דייויד הוא בדיוק סוג ההומור שימלא את הבור שנפער בקישקעס של המיזנטרופים, שמתקשים להסתפק בשיירי האדולן של "חברים" ו"סקס והעיר הגדולה".

דמותו האמיתית לחלוטין של דייויד עומדת במרכזה של התוכנית, והוא מוקף באשה, סוכן וסלבס בשלל תפקידי אורח משעשעים. הקו המפריד בין דייויד של "תרגיע" ללארי דייויד האמיתי הוא יותר מקוטע מאשר רציף. המציאות זולגת אל הטלוויזיה, וזאת משיבה לה בפעפוע סימביוטי. קשה לקבוע האם הוואנביזם של דייויד, שמשתוקק להיות סחבק של טד דנסון ומרי סטינברגן (בתפקיד עצמם כמובן) ומשתמש בייחוסו כ"מיוצרי סיינפלד" על מנת להשיג מקום במסעדה, מתקיים גם כשהצלמים מקפלים ציוד והולכים לטחון בבופה. דייויד נראה כאילו הוא מביא את עצמו אל המסך נאטורל, ולשם כך מסתייע בסטיילינג מתחכם: נטול צחוק מוקלט, נטול אולפן, מצלמה תזיזיתית וכיוצ'.

שלא תטעו לרגע, הטקסט נכתב ביד אמן. הכל ספונטני ומאולתר אך במקביל מדוד ומדויק כמו אחות מיומנת שמוצאת את הווריד תוך שנייה. כך המחט של דייויד חודרת אל תוך פכי תרבות הקלקר של השואו-ביז, עם נגיעות באורבניות ובנובורישיות, ומציגה את נימוסיה ואת התנהלותה הלעגנית. כבר בפרק הראשון מספק דייויד דיון מתבקש על חוקי השימוש בדיבורית (ברור שצריך להודיע בראשית השיחה האם יש אנשים נוספים באוטו) ומפיק מיני תקרית דיפלומטית כשהוא מכנה את אשתו היטלר באוזני חברו, שלא מיידע על נוכחותו של ניצול שואה במכונית.

אבל ההבטחה של דייויד היא גם הבעיה שבעוכריו. התואר "מיוצרי סיינפלד" וכו' הוא לא רק אופציה לכישלון נוסח "קללת סיינפלד" (ע"ע נפילותיהם המהדהדות של יוצאי התוכנית), אלא גם מאגר נושאים וסיטואציות. יותר מדי פעמים במהלך הצפייה ריחפה תחושת דה ז'ה וו. את המקבילה ל"צוחקים על השואה ומישהו מבוגר נעלב" אפשר למצוא למשל בסצינת הפוני של סיינפלד, והסצינה בה נמנע דייויד מלגשת לצפות בבן חברו ה"חמוד" מזכירה את "you got the see the baby” הזכורה לטוב מתוכנית האם. יש תחושה מסוימת שלדייויד נגמרו הרעיונות החדשים, אבל דיווחים מהגולה טוענים בתוקף שמדובר בחבלי לידה בלבד.

לארי דייויד, על חמיצות הפנים הכמעט תמידית, הקרחת הכעורה, השקרים הלבנים והקוטריזם הבלתי מתפשר, הוא מקור תקווה לכל מי שלא אוהב את ריימונד. הוא מצחיק, חד ומדויק, ובעודו נועץ סיכות בסירת הגומי בה הוא יושב, נותר רק לקוות שהוא לא יטבע.


* "תרגיע" משודרת בערוץ ביפ בימי ראשון בשעה 23:00