פוסט-שפנפניזם

לא קל לה, למעצמת פלייבוי האדירה, להצדיק את זכות הקיום שלה בארץ הקודש הקטנטנה. מצד אחד יש לנו פה את השמרנים הכי גדולים בעולם, שעבורם כל סנטימטר של ציצי בחוץ הוא בחזקת חטא ותועבה; ומצד שני יש את השמאלנים הכי גדולים, שעבורם כל סנטימטר של ציצי בחוץ הוא בחזקת אונס והשפלה.

אבל את יו הפנר לא תתפסו עם המכנסיים למטה. את סדרת החינוך המתוחכמת שהטילו עלינו נציגיו הישראלים בחודשיים האחרונים הם ידעו לסיים באלגנטיות ובהגשת פאנץ'-ליין מוחץ שישאיר אותנו ללא טיעונים: הם פשוט בחרו בשפנפנה בלי ציצי. צריך להיות מטומטם או נאיבי כדי לחשוב שמקרה הוא שדווקא נגה שחר, מושבניקית דקה, שטוחה וקצוצת שער, נבחרה להיות הפרצוף של הפלייבוי הציוני; שדווקא היא זכתה בביקור הנכסף באחוזתו של הפנר הקשיש והטוב ובתואר קריינית הרצף של הערוץ.

כשזה מגיע לשיווק, מסתבר, פלייבוי זה ממש לא משחק ילדים. עבור הנערים המשתעשעים לא מספיקים 70 אלף מנויים מרוצים תוך חודש והכרה בזכותם משפטית, לא מספיקה גם סתם עוד תחרות מתוקשרת - הם מבקשים להחדיר לכולנו טוב-טוב להכרה שפלייבוי זה לא פורנוגרפיה, שזה בסדר, שזה נעים, שזה נורמלי.

מלאכת המחשבת נפתחה בבשורה על התחרות, שלוותה בהודעה שהמנחה לא תצטרך להתפשט - מה שגרם לכל העסק להישמע כמו סתם עוד תחרות 15 שניות תהילה אופנתית, שהנכיחה את פלייבוי כסתם עוד ערוץ, כמו כולם, שעושה תחרויות לעם - כמו כולם. אחר כך נודע שנמצאו משהו כמו 500 בנות ישראל שמשתוקקות לתפקיד, ואחרי זה גם הבנו - לא מדובר בסתם שרמוטות בלונדיניות צחקקניות עם חזה שופע. לא ולא. אחת, הסתבר, היא מורה לערבית וללשון שאפילו שומרת שבת, שנייה היא בכלל גבר לשעבר, ושלישית - הזוכה המאושרת והדובדבן שבקצפת - "שטוחה אבל לא שטחית", "נטולת חזה אבל בעלת חזון", בת 21 שאוהבת לצייר ולרקוד, כתבת לשעבר של עיתון "במחנה", ילדה טובה אצבע הגליל. כל מה שחסר הוא שתהיה גם מתנדבת בשדולת הנשים ובתולה.

ערב הזכייה תוזמן כמובן ליום חמישי, מה שאיפשר לעשות שימוש מקסימלי בפרסומת הטובה ביותר והזולה ביותר - האקטואליה. המזל הטוב גם סידר כמה ימים ללא התרחשויות בטחוניות מסעירות מדי, מה שהבטיח שלאורך כל סוף השבוע יבזיקו פניה החמודים של הקריינית החמודה במהדורות החדשות ויתנוססו על דפי העיתונים (ובמיוחד אצל העיתון של המדינה, שם כיכבה שחר בעמוד הראשי כאילו נבחרה זה עתה לראשות הממשלה). וכך, סביב כל שולחן אוכל משפחתי בישראל, יכלו לשוחח בנעימים כל אם ואב ובתם הקטנה ולומר: "תראו, פלייבוי, הקריינית של פלייבוי, חמודה, חמוד, חמוד נורא".

ועכשיו אתם אולי שואלים את עצמכם - האם בכל הפטפוט הזה אני מתכוונת להאשים את שלטונות פלייבוי בזיוף תוצאות הבחירות, גזילת הדמוקרטיה והונאת הציבור? חלילה! אינני יודעת אם הם אכן עשו משהו כזה, וגם אם כן, לא אכפת לי. זה אכפת לי עוד פחות משאכפת לי איך קוראים לנגה שחר. אנשי פלייבוי בסך הכל קידמו בחוכמה רבה את מטרתם העסקית הלגיטימית ועשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: הם חשפו כמה שצריך, לא יותר מדי, לא פחות. את כל שאר העבודה עשו עבורם כמה מענקי התקשורת הישראלית. אלה הם המטומטמים האמיתיים בכל הסיפור, שפשוט נהגו על פי כללי הטמטום הרגילים שלהם והפכו, בהנאה פורנוגרפית, סיפור מטומטם כמו בחירת קריינית הרצף של ערוץ ארוטיקה קלה, לעניין הבוער של השבוע.