סבבה אגוזים

"מרס תורכי" הוא סרט מצוין ליומיות. קצת אקשן, קצת פשע, קצת סקס, כמה בדיחות לא רעות בכלל. הזין, הכוס והאורגזמה המפורסמים מקבלים שם ייצוג אוראלי, במובן המילולי של הביטוי. הרבה פקה-פקה על סקס, אבל אל דאגה, זין עומד לא תזכו לראות שם על המסך. הקצב מצוין, העריכה מקצועית, המשחק טוב מאוד עד לא מביך, והדיאלוגים - עברית מדוברת. אמנם זה נשמע לפעמים כמו תרגום חופשי לרוח הדיאלוגים של "ספרות זולה", וגם המאמץ להצחיק קצת מעייף לעתים, אבל בסך הכל מדובר בסרט שממש כיף לראות.

בכל מקרה, כדאי להנמיך קצת את הציפיות ולא לבלוע את כל הסופרלטיבים של הממליצים, כדי שאפשר יהיה להיות מופתעים לטובה. לא מדובר פה בסרט שמתיימר להיות סרט מופת או מתהדר בעומק שאין לו. לא יוצאים מהסרט הזה עם תובנות חדשות על החיים, ובטח לא על האורגזמה הנשית. שליף-שלף על פני השטח, בשפת הסרט. אבל כבוד לשליף-שלף, גם זאת מומחיות. אה, כן, וזה ממש לא פמיניסטי. אז מה.

כמו שיש מקום לרבי המכר הישראלים ולספרי המטוסים, גם לסרט כזה יש הצדקה. כמה סרטים כאלה נעשים בצרפת ובגרמניה ובספרד ובאיטליה? בטח יותר ממה שאנחנו יודעים. הם אולי לא זוכים ב"דקל הזהב", אבל הם משרתים טוב את התרבות והבידור המקומיים. הלוואי שיעשו כאן חמישה סרטים כאלה בשנה. לא רק אחד. ככל שיהיו יותר סרטים שהולכים לכיוון מסחרי, עשויים במקצועיות ורוכבים על הטעם והטרנד הרווחים, כך יהיה גם יותר מקום לדברים אחרים ואולי גם למשהו מקורי שיצמח מתוך המיינסטרים.

אגב, קשה להתעלם מהלוגו של "רשת" שמתנוסס בתחילת הסרט ובסופו, מה שמזכיר לצופה הקולנוע המודע שעוד כמה חודשים הוא יראה את הסרט בטלוויזיה. נוכחות הלוגו של רשת מעלה לתודעה גם את עיצוב הפריים ותפיסת הצילום – האם התכוונו לצלם את זה כך שזה יתאים טוב לטלוויזיה וייחתך היטב? אז אמנם זה מצולם יותר כמו דרמת טלוויזיה משובחת שצולמה בפילם מאשר סאגה קולנועית שמתאימה לסינמסקופ, אבל גם זה בסדר.




.