קלוני במתח

ארבע הערות ותהיה אחת לגבי "דום לב", סדרה נוספת שמקשה על ההחלטה אם אקי אבני הוא הגיבור או שמא הגיבור הוא אקי אבני:

1. אביזרים. כשמדובר בסדרת מקור המופקת לערוץ הראשון אנחנו כבר מצויים בשלב ריקבון ממאיר, שמאפשר להימנע מראש מהתייחסות לרקמה האנטי-ריאליסטית של היצירה, אותה מעטפת ויזואלית שנכשלת תמידית בתפקידה להקנות לצופים הרגשה כי מה שניבט מן המסך הוא למעשה עולם המציאות המוכר להם. נדמה כי לנצח דירה תמשיך להיראות כמו ארבע קירות של קרטון שהודבקו באופן חד פעמי, מערכת עיתון לעולם תעוצב כחלל פנים של מפעל שיש וכו'. "דום לב" מחדדת את המסקנה כי נדרש מעתה להפסיק לאלתר את הקרנתה של אותה שקופית המסבירה בתמימות כי "כל קשר בין המציאות לנושא הדרמה ואתרי הצילום מקרי בהחלט". ידוע.

2. רמת המשחק. בסעיף זה אממש את זכותי ליישם את רוח הדברים הנובעת מהמשפט הראשון של סעיף 1.

3. דיאלוגים. בסעיף זה אממש שוב את זכותי לחזור על פעולתי בסעיף 2.

4. מסר. לא סייעה לי בינתי להבין את מערך הכוחות והדילמה המוסרית שמעלה בעזרתו התסריטאי לירון פיינטוך בפרק א'. ישראל פוליאקוב, המשחק את פרופסור אלכסנדר - מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית חולים ציבורי - הוא הטיפוס הרע. דמותו אטומה, חמדנית, אינטרסנטית, ולפיכך לא פלא שהוא מציע לפציינט לנתחו בבית חולים פרטי. סבבה. אקי אבני, נשמה טובה שכמותו, הוא רופא צעיר, בן טיפוחו של אלכסנדר, מטאור מבחינה מקצועית ועשוי ללא חת גם מוסרית. עוד יותר סבבה. משוואה קלאסית. אך מה, דווקא בסצינה החשובה בפרק, ברגע שנקרא אקי מלך ישראל להרוויח מהצד בניתוח פרטי, זונח הוא כל אמת מידה ערכית, חובר לצד האפל של החיים, טורף את קטגוריות היסוד של הדרמה העלילתית ומותיר אותי בסלוני מבולבל ומאוכזב מבגידת יקירי.

5. מבחינתו של אקי אבני "דום לב" היא המשך ישיר של המיקס המטורף של חייו האמיתיים והמצולמים. כך או כך לא ניתן היום כבר לזהות את הקו החוצץ בין שני עולמות אלו, ולכן ציר הזמן התקף מבחינתו של אקי אבני הוא השקלול של הטלוויזיוני והמציאותי. אל הסדרה הזו הוא מגיע עם עבר צבאי של מ"פ טירונות וכנשוי טרי. והנה הפלא ופלא, ד"ר ערן אור אכן נשוי, בעל עבר צבאי מכובד וכובד ראש של קצין וג'נטלמן. האם מישהו מוכן כבר עכשיו להסתכן בניחוש השלב הבא באבולוציה האקי אבנית?

* "דום לב" משודרת בערוץ 1 ביום שני בשעה 21:30