לייט בלומר

הרעיון הביזארי משהו שאהוד ברק נהנה מרנסנס רומנטי ומפריחה הורמונלית מאוחרת עם זוגתו החדשה הוא לא פחות מבלתי נתפס. בלתי נתפס, לא רק מכיוון שההכרה בכך שהליבידו של גוץ מוצק ובכיר זה במיל' עודנו שוקק ופועם צריכה להיחשב לאירוע הרפואי המופלא של השנה, אלא בעיקר בגלל שהאנלוגיה היחידה שניתן למצוא להרהור בעניין חיי המין של ראש הממשלה לשעבר היא זו של הורינו שלנו משתגלים ברעבתנות מגרגרת על אותה מיטה אליה התגנבנו בבקרי שבת נינוחים להתחבק איתם באיזו משפחתיות מושלמת, אז בעידן הנוסטלגי של ילדות ותמימות. אכן, דמיון חזותי הוא קללה לא קטנה.

ואין זאת לומר כי העולם שייך לצעירים וכי משחצה אדם את שנתו הארבעים הוא מפסיק להתגולל בין הסדינים בגישושים קדחתניים אחר נקודות ג'י מסתוריות. ואין זאת לומר כי בתי גיל הזהב אינם מדמנות דחוסות של פעילות אירוטית אלסטית, שנייה רק לתאווה לרצף טורי בבינגו הבלתי נמנע. ואין זאת לומר כי כל אותם מדורי ייעוץ מיני בעיתון (בהם לא אחת מוצא אדם שאלות בנוסח "אני אלמן בן 87. לאחרונה התחלתי לנהל מערכת יחסים עם שכנתי לבניין, בת 76, וגיליתי עולם חדש של פסגות עינוג גופניות. אנו מקיימים יחסי מין חמש פעמים ביממה, בממוצע, אך חברתי החדשה אינה יודעת שובע ולוחצת עליי לצרף את אחי המבוגר ממני למיטתנו. האם עליי להיכנע לה?") אינם אשנב שנפתח אל העולם השייך לצעירים ומרמז כי גם עידן הגמלאות צופן בחובו פוטנציאל בלתי מוגבל לרענון רפרטואר התנוחות של האדם. נהפוך הוא. מין וזקנה הם אחים תאומים, יודע כל בוגר סדנת ייעוץ של מכון אדלר.

ועדיין, השילוב בין מנהיגינו למיניותם הוא על גבול השריטה בתודעה למהרהר בכך. שהרי, האם קיים בר דעת אחד בציון המסוגל להעלות בדעתו סיטואציה אבסורדית בה הזקן, בכבודו ובעצמו, על כל בן-גוריוניותו, על נטייתו לעמוד על ראשו, סמל לאיזו ישראליות ספורטאית, הסיר מעל פולה את שמלתה, קילף את תחתוניה המעוטרים בסמל המפלגה, אפילו אם בליל כלולותיהם? אפילו אם לאחר מנה הגונה של יין פטישים? האם יש בוגר אחד של מערכת החינוך הממלכתית שמסוגל ללחוש על בדל שפתיו את המילים "גולדה" ו"תנוחה מיסיונרית" מבלי שאברו יהפוך באחת לנציב מלח ויתפורר בקול נפץ קטן? האם קיימת מורה אחת לתע"י שתהין להציע לתיכוניסטים כי גם עליזה ומנחם בגין נהמו זה על זו "יו גו, גירל!", גם אם בפולנית? ומבלי להזדקק לדימויים נוספים, שוו בנפשכם: שולמית ויצחק שמיר, גילה ומשה קצב – הרי גם אנשים אלה העמידו צאצאים! כיצד, אלוהים? איך, בדיוק?

אני יודע: על כל שמעון וסוניה בשמלת וילון נוקשה יתייצב מיד חוכמולוג תורן ויציע מיד "ג'ון פ. וג'קי קנדי – הנה לכם זוג שהעדיף דוגי-סטייל על פני כלב הפמליה הנשיאותית המסורתי", ועל כל ג'ורג' וברברה בוש יעמוד מיד על שתי רגליו סקסולוג פוליטי מתוחכם וימליץ, "פנינה וחיים רמון – הנה לכם זוג (גם אם במיל') שהיו לו תחומי עניין רחבים יותר מאשר חוק הבריאות". ואל לו לאזרח התמים ליפול למלכודת פתאים זו, שכן גם אם יש בין מנהיגי העולם החופשי (ע"ע וויליאם ג'פרסון קלינטון ושליטתו המופלגת בסקסופון), כאלה אשר נדמה כי כל עניינם בפוליטיקה הוא רק כיסוי על משיכתם האמיתית לאור הזרקורים, עדיין אין לצנוח לתוך פח זה.

ישתף נא הגולש פעולה עם תרגיל זה בדימיון מודרך: עצום את עיניך ודמיין כי אתה נמצא בישיבת קבינט באגף המערבי עם ג'ורג' W, עת מתקבלת הידיעה על מציאת סאדאם. מאושר וזחוח מודה בוש הבן להוריו שהביאוהו עד הלום ויוצא לחגוג את המאורע בזרועות אשת חיקו, לורה. הוא שובר ימינה במסדרון, לכיוון אגף המגורים הנשיאותי, מטיל את לורה על המיטה ומטה אותה בזריזות עניינית לתנוחת כפית, על משקל "זה הקינוח שלי אחרי יום קשה במשרד". על ראשו כובע בוקרים ובידיו פלצור – תוסף טאקטי לגיוון חיי הרגש, ולורה נאנחת, "פאק מי יו רפובליקן פר הרבעה". בחדר הסמוך ממתינים מפקדי המטות המשולבים בדממה עד שהנשיא הנבחר ייתפרק מנשקו. יש להודות, מדובר בתמונה חולנית.


כמובן שדימויים אפקטיביים יותר להבחיל ולזעזע בתרגיל מסוג זה יהיו של פוליטיקאים ישראלים ידועים המזיינים את הצורה לנשותיהם, רגע לאחר שהם מצווים לפתוח את מנהרת הכותל, לקצץ בתקציב החינוך או מאשרים לחסל את ראש הזרוע הצבעית של הג'יהאד האיסלאמי בגדרה – אולם מטעמים מובנים לא נרחיק לכת ולא ננקוט בשמות המפורשים, גם למען שמם הטוב של מנהיגינו הכושלים וגם למען בריאות הנפש של גולשינו אחוזי הפלצות.

וכל מאמר זה בא רק ללמדכם עד כמה קשה לעיכול היתה התמונה שהתפרסמה אתמול בעיתון, של נילי פריאל שכם לצד כתף עם אהוד ברק, בכנס במכללה האקדמית בנתניה, מצהירים קבל עדה ועולם – אנחנו זוג טרי מן הטרי, וגם אנחנו, אחרי הכל, בשר ודם, על כל המשתמע מכך. ובוודאי שלא מכאן תצא קריאה להשבית זוגיות מאוחרת זו שנתלבלבה לה כלבלובית בין התענוגות – אלא קריאה נואשת לעורכי העיתונים: בתחינה מכבודכם, אנא, חסכו מאיתנו את תצלומי הצהוב המאפיר הזה של מנהיגינו המקשישים הבוראים את חרמנותם מחדש. כי מלאה הארץ ממילא אוקסימורונים ועיוותים בעמודי החדשות, ולמה לטלטל את עולמו הפנימי של הציבור גם בעמודי האתנחתא של האקטואליה הרכה? בריטני ספירס התחתנה והתגרשה. די בכך.