יקירתי, אני מזהה התנגדות

תקציר הפרקים הקודמים: בגיליון האחרון של עיתון "העיר", במסגרת פרויקט "יקירי העיר", המכתיר את האנשים ש"עושים את החיים בעיר לטובים יותר", פרסם אדם ברוך טקסט על עורכת "סטודיו" היוצאת, שרה ברייטברג-סמל. ברייטברג-סמל אמנם נבחרה על ידי העיתון כיקירת העיר בתחום האמנות, אולם הטקסט של ברוך, צ'ילבה ותיק שלה, היה בלתי מפרגן בעליל, והדגיש כי הכותב אינו שבע רצון מן הבחירה ואינו מעריך את פועלה של ברייטברג-סמל. בתגובה לספין המפתיע אמרה לנו ברייטברג-סמל בשבוע שעבר: "מי שבחר באדם ברוך לכתוב עלי הוא איש שלא עושה את מלאכתו נאמנה. ברוך לא אוהד אותי, בלשון המעטה. מבחינתי, 'העיר' עשו שטות גדולה". אדם ברוך, מצידו, דווקא אהב את הפואטיקה של הטקסט ואת הפער המעניין בין כותרת הגג של הפרויקט ובין פרשנותו האישית.

כצפוי, עוררה פרשת ברוך-ברייטברג סערונת בקהילת האמנות המקומית, שהתארגנה מיד לתבוע את כבודה הרמוס של יקירת העיר. תמר גטר, גיל שני ודורון רבינא – אמנים ואנשי עיתון "סטודיו" – יזמו בתגובה מכתב מחאה והחתימו את אנשי הסצינה על המסמך, שעתיד להתפרסם בסוף השבוע בעיתון "העיר". על העצומה חתמו מעל 40 פרסונות, ביניהם רפי לביא, מיכל נאמן, משה גרשוני, אגי משעול, רועי רוזן, יאיר גרבוז וניסים קלדרון. הנוסח המלא של המכתב – שיתפרסם במדור המכתבים של המקומון (לצד כמה מכתבי מחאה נפרדים על הפרשה) – מובא כאן כשירות מיוחד על חשבון הבית:

"במנת חלקם של עושי התרבות הישראלית יש שפע גדול של בוז הדדי, צרות עין ואלימות קטנונית. רגעי ההוקרה וההכרה הם החריגים. העובדה שמוסף "יקירי העיר" אמור להיות רגע חריג כזה רק מדגישה עד כמה דוחה ומכוער מעשהו של אדם ברוך, שנבחר לברך ובחר לקלל את שרה ברייטברג-סמל (בהעניקו לפועלה שמות תואר דוגמת "צפוד"), ועד כמה נעבעכית טעותו של העורך, שלא השכיל למצוא אדם ברוך יותר למשימת הכתיבה.

"גם החולקים על דעותיה של בריטברג-סמל מודעים לתפקיד העצום שהיה לה ויש לה בתיווך האמנות הישראלית, ומוקירים את הסטנדרטים הגבוהים, הנדירים, של כתיבתה. גם אלו שיש בליבם על כתב העת "סטודיו" יודעים שהוא היה במת-דפוס ראשונה לאמנים צעירים רבים, במה עברית ראשונה להוגים מרכזיים (ז'ורז' באטאיי, ליאו סטיינברג, סלבוי ז'יז'ק, למשל), וצוהר מתסיס אל אמנות העולם. גם מי שחושב אחרת על ההיסטוריה של האמנות המקומית יודע איזה תפקיד מכונן מילאה בריטברג-סמל, בזמן אמת, בעיצוב התפיסה של עבודת אמנים דוגמת משה גרשוני ורפי לביא, שאת שמם מזכיר ברוך. גם מי שליבו גס וזיכרונו קצר יתקשה לשכוח שבריטברג-סמל העניקה למדף הישראלי גליונות בלתי נשכחים. בקיצור ובפשטות: מגיע לשרה בריטברג-סמל שניסוח זכויותיה ותרומתה לתרבות הישראלית ייעשו בצורה מוקירה ולבבית פי אלף".

מי שיעבור על רשימת החתומים יגלה להפתעתו כי גם אדם ברוך עצמו חתום על המכתב, אך הוא אינו מעוניין לתת את פרשנותו למהלך. גם "העיר" שמרו על זכות השתיקה.