Non Prophets – Hope
היפ-הופ לא הולך יד ביד עם לואו-פיי. לואו-פיי הוא לבן היפ-הופ הוא שחור. אם הדיבור על צבע מעורר אצלכם אי נוחות, תוכלו לצפות ב-Style Wars הדוקומנטרי מתחילת שנות השמונים ולנשום לרווחה. שיח הצבע הוא אמצעי לא רע לאפיון גישה לצליל, למראה, לסוגים של נשמה. היפ-הופ יכול להיות הרבה דברים: אולד סקול, אנדרגראונד, גולדן אייג', גנגסטה או מיינסטרים. כל עוד הצבעים מתאימים הכל בסדר. לואו-פיי מגיע מהסבנטיז הלבן עם גישה חסכנית לציוד ולעיצוב. המהפכה הקטנה של נון פרופטס היא שהם מצליחים להזריק אותו להיפ-הופ. היפ-הופ עם פרצוף של לואו-פיי.
סייג' פרנסיס וג'ואי "Beats" בלטרם, הידועים לפחות מדי אנשים כ-Non Prophets, הם שני לבנים שעושים היפ-הופ ממוטיבים לבנים. פסיכדליה, ג'אז אוונגארדי ופולק הם בסיסי האם המוזיקליים מהם משוגרים הטקסטים המיזנטרופים של השניים, והם שנותנים ל-"Hope", אלבום הבכורה של הצמד, את הנוכחות התוקפנית-מעודנת שיש לו. צריך להקשיב לבומבסטיות של האינטרו כדי להבין את העוצמה המיוחדת של הנון-פרופטס. צריך להקשיב לאלבום כולו.
Hope" נשמע הכי שונה מהסאונד העכשווי של טימבאלנד או של הנפטונז. הבסים והתופים לא עברו דיגיטיציה אחרי דיגיטציה, וגם הסמפולים נשמעים מלוכלכים וגסים, מה עוד שהמרקחת הזו גם מאוד מלודית. התוצאה היא שירים קליטים עם מסרים עמוקים וביט שיכניס אתכם לבלבלות. אם תתחילו לחשוב על הסמטוחה של ההשפעות - לבנות, שחורות, Fאנקיות, פולקיות - אתם עשויים לגמור בחוץ.
"Mainstream", הקטע השביעי באלבום, נפתח בליין דיסקו יפהפה לפני שהביט נכנס וסייג' פרנסיס מתפוצץ על המיקרופון. הפזמון הוא משהו כמו "לא הייתי חלק מהמיינסטרים או אולי צריך להגיד חלק מה-A Team". פרנסיס נכנס בכל מה שקיים, בשואה, ב-NWA, בטופאק, בביגי, בזהב, במייקל מור, נלי, יו ניים איט, אבל העיבוד המוזיקלי של ג'ואי ביטס, יוצא טראנס וטכנו, הוא זה שמעיף את השיר הזה ואת האלבום כולו.
לפרנסיס רזומה מפואר במתחמי האינדי והאנדרגאונד, שכולל שני אריכי נגן סוליקו, לא מעט שת"פים באזור Anticon והמון ערבי שירה. הטקסטים שלו מקסימים ומצחיקים, גולשים לא פעם לעלבונות אישיים. "לחוף המזרחי אין סטייל, לחוף המערבי אין סטייל, לחברה שלך אין סטייל...". פרנסיס כותב שירים על אלימות נגד נשים, שירי אהבה, שירים על נרקיסים שמאמינים בעב"מים ובישו, ומצטט בדרך כמעט כל שם מההיסטוריה של ההיפ-הופ. ג'ואי ביטס מכניס חלילים, גיטרות, חצוצרות, תופי מרים וסאונדים עמומים של טכנו וטראנס. שיתוף הפעולה בין השניים דינמי. הם מבינים אחד את השני.
אלבום מעולה. הייתי ממקם אותו ליד האלבום האחרון של הרוטס בחמישיה הראשונה של 2003. וזה למרות שהאחרון של הרוטס יצא ב-2002.
Jel – The Meat and Oil EP
ג'ל נראה כמו קרי ואן-אריק. הוא בחבר'ה של סייג' וגם הוא הוציא השנה אלבום מדהים שיותר מדי אנשים לא שמעו. האלבום, "עשר שניות", הוקדש לסמפלר הראשון, SP120, ויצא בלייבל LEX. "עשר שניות" ע"ש זמן הסמפול המקסימלי של המכשיר הנ"ל זצ"ל. למרות קונספטואליותו – התקליט בנוי כרצף דגימות מההיסטוריה של ההיפ-הופ - מדובר באלבום מורכב ויפהפה שחרג מעיסוק פטישיסטי במכשיר מהולל ומצליח לבנות אווירה מדהימה. סוג חדש של עגמומיות.
"The Meat and Oil EP" יצא לפני זמן די קצר ב-Warp. זה מיני אלבום על פרסומות ותקשורת המונים. ג'ל אמנם מכוונן תמטית, אבל המוזיקה שלו רחוקה מביצועיזם. ארבעה קטעים בני חמש דקות, איטיים למדי עם סאונד מהצד האפל של הקומפיוטר.
ג'ל הוא אמריקאי, השמות של השירים הם באנגלית, אבל אפשר בקלות לגייר שיר כמוMedia Mom Saves the Day ולהפוך אותו לשירה של ויקי כנפו. למרות מקדם השחיקה הגבוה והמוכר לעייפה של עולם התוכן של התקליט, ג'ל עושה היפ-הופ אינסטרומנטלי מעמיק. אם יש לכם עניין ב-refuse 73 או ב-Boards of Canads, תשמחו לשמוע את הצד השני של המטבע. כאילו בלאק סאבא&
Diverse – One A.M.
Diverse, אם.סי משיקגו שמאחוריו EP אחד, מוציא עכשיו את האלבום הראשון שלו בלייבל החצי מפורסם Chocolate Industries. "One A.M." הוא אלבום שלם, דחוס, מאתגר. דייברס הוא אם.סי שיודע לדבר, גם כשהוא תופס תחת על התעשייה. הוא מדבר במשפטים ארוכים וברורים, בלי קיטוע, הכל זורם. הזרם של דייברס עוברת דרך שלושה ברזי-הפקה עיליים. RJD2, סקוט הרן (Prefuse 73) ומאדליב שהפיקו את התקליט מתחברים מעולה לקול של דייברס. דייברס גם מביא אותה באורחים כמו ג'ין גריי, Vast Aire מקניבל אוקס, ו-Lyrics Born מ-Latryx.
האלבום מכריז על עצמו בשיר הפתיחה כעל "רוק שחור", וכל הממתינים לאלבום RJD2 חדש יקבלו מנה של "מי רוצה עוד, כי ממש בא לי לתת", כדברי דייברס. יש פה רמה גבוהה מאוד, והיא נשמרת לכל האורך. Vast Aire האפתי אחראי על ויצים כמו "'נתתי לחברה שלך ווהאם! והיא אמרה ווייק מי אפ ביפור יו גו", מאדליב מארגן סאונד כיפי ברמות של יומולדת לראובן לובלין, פריפיוז נותן בשמיימיות הנוגעת-לא נוגעת, RJD2 מארגן תפאורה מוזיקלית לקרב אם.סי עם אדרנלין של פלייסטיישן, וג'ין גריי נותנת בראש בשיר עם ריף גיטרה קורע שנקרא "מ