המלכה האם

רבקה מיכאלי לא מתביישת להגיד את זה בקול רם ובטלוויזיה: היא כבר בת שישים פלוס, הגיל שבו כדאי לשתות כוס גזר ביום, ורצוי לעשות את זה באחוזה. אבל ההכרה הזו גם ממש לא מפריעה לגברת תשובה להגיש את הלייט-נייט הכי מטורף על המרקע.

מה לייט-נייט? מי לייט-נייט? כן כן, אמת ויציב: רבקה'לה. בלילות שלישי ושישי הקרים, בשעות הזויות כגון 2:04 או 2:21, רגעים בהם רוב צעירי אחוזת פולג כבר עושים כושר ברקיע השביעי, רבקה מיכאלי, המפרסמת של כפר הקשישים, מארחת לה בכיף "בעלי עיסוקים מגוונים ומעניינים" (כך בהסבר של לוח השידורים). האמת היא שבמקור, כשהתוכניות האלה צולמו לפני איזה שנה ומשהו, הן בכלל היו תוכניות בוקר, והאמת היא שהדבר האחרון שאפשר להגיד על האורחים שמתארחים בהן זה שהם "בעלי עיסוקים מגוונים ומעניינים", אבל שתי העובדות האחרונות רק תורמות לאווירת אזור הדמדומים ההזויה של התוכנית.

הבעיה העיקרית של תוכניות בוקר היא שהן משודרות ממש מוקדם בבוקר. מי בכלל רואה בעיניים בשעות האלה? אין לי מושג מה הולך שם, מצידי הם יכולים לקלל אותי ולשתות שתן. אני לעולם לא אדע מזה. 3:01 היא בהחלט שעה הרבה יותר הגונה עבורי, ואני מודה לאנשי קשת, שבצעד מחושב החליטו להביא את ענייני הבוקר גם לתשומת ליבם של הצעירים (או לחלופין אופים ונהגי אוטובוס), ועוד באיחור אופנתי כל כך.

כחלק מאותה מגמה אפשר למצוא בשעות דומות, בנוסף לתוכנית הבוקר של רבקה'לה, גם את תוכנית הבוקר של אפרת רייטן. אבל זה כבר עולם אחר לגמרי, שהשוואה אליו מאפשרת להבין מה כל כך נפלא בצורת ההנחייה של רבקה. מיכאלי היא לא כוכבנית/דוגמנית/צחקקנית/חנפנית מהזן העכשווי. רבקה'לה היא האמ-אמא של מלאכת האירוח הישראלית, ואחרי אלפי שנים במקצוע היא יודעת את מלאכתה בעיניים עצומות (שזה חשוב במיוחד כשמדובר בשעות האמורות).

אז מה כל כך מגניב? בגדול, רבקהל'ה לא שמה זין. היא יושבת שם כאילו בסלון הביתי שלה, יורדת על מי שבא לה, מעלה זכרונות עם אחרים, מבקרת, לא מייחצנת ("די עם החברה! אני אומרת לך שזה ייגמר!", היא נוזפת בפרחח לעיצוב שיער שמזכיר שם של חברת טיפוח), תוקעת בדיחות מתחת לחגורה, קוטעת מרואיינים, מזלזלת, לא מתביישת להפגין ידענות שמגחיכה את מרואייניה, או לחלופין לקרוא מהדף ("כתוב לי פה: עדי ברקן עם שבע דוגמניות", בזמן שעדי ברקן יושב לידה עם שבע דוגמניות). כמובן שאת כל הכישורים האלה היא מפגינה לא כמו איזה פיני הגדול, אלא בקוליות מלומדת, בסוג של אדישות אנגלית חיננית. היא מצחיקה, ישירה, טבעית, כיפית והיא גם די מו-ז-רה. אינני יודעת מה האשה הזו לקחה, אבל הייתי רוצה מזה גם.

האייטמים בתוכנית הם אמנם מ-2002, אבל בינינו, מה ההבדל בין גלית גוטמן בקולקציית קיץ לבין גלית גוטמן בשמלות כלה? מה ההבדל בין תגלית השנה 2002 לזו של 2004? מה ההבדל בין הצער שצריך להביע בכל פעם שיש תוכנית שמחה אחרי פיגוע לבין הצער שצריך להביע בכל פעם שיש תוכנית שמחה אחרי פיגוע? נכון – אין הבדל. הצפייה בתוכנית בידור-אקטואליה ישנה זהה לצפייה בתוכנית בידור-אקטואליה חדשה, כשהראשונה דווקא מאפשרת לחדד לרגע נקודת מבט חתרנית וביקורתית כלפי מערכת ההבלים הטלוויזיונית המשחזרת את עצמה. האיכות היתה ונשארה במנחה - לא בתסרוקת.